הדבורה, משמעות ואהבה

בהמשך ללימוד על משמעות ובני אדם וחיים אני רוצה להתייחס לתגובה הזאת:

“הדבורה היא דבורה ובן אדם הוא בן אדם. יש מה ללמוד מהדבורה אבל לעולם לא נוכל לתפקד כמוה בעולם כי אנחנו יצור אחר. כנראה שהמהות שלה היא העשייה הנקייה ממשמעות נלווית. וכנראה שבני האדם במבנה הרגשי וגם הכימי שלהם זקוקים למשמעות. זקוקים לחיבור רגשי. זקוקים לביטחון שנובע משייכות רגשית. אני באופן אישי מרגישה שאהבה היא גורם המשמעות המרכזי בחיים שלי. העשיות שלי בעולם קשורות לאהבה שפועמת בי. איפה שאני לא חשה אהבה אין לי רצון לפעול. נראה לי שזה נובע מהיותי בת אדם. להבדיל מדבורה או יצור חי אחר שלא זקוק למה שאני זקוקה לו כדי להתקיים. ברמה האישית לא הייתי רוצה לחיות בלי אהבה. בלי משמעות.”

קודם כל תודה לכותבת, על הזמן שלקחה לקרוא את הפוסט ולבטא את נקודת מבטה ועל כך שמתוך הניסוח שלה את נקודת מבטה, היא מאפשרת לי להמשיך ולהעמיק את הלימוד ולהסביר את הדברים כשם שאני תופשת אותם

בני אדם אינם דבורים, ומה שניסחתי היו תובנות שאני קיבלתי במפגש שלי עם הדבורה

כמו המשמעות שהאדם משליך על העולם ולא בהכרח מצויה בו באופן אינהרנטי, כך כל דבר שנאמר על דבורה, על הטבע שלה, מה היא צריכה, וכל דבר שנאמר על האדם והטבע שלו, הוא השלכה של נקודת מבט המארגנת ומסננת את המידע על בסיס אמונות בסיס

רגש הוא מבנה חשוב ביכולת שלנו לתפעל את מערך האנרגיה שלנו כאן בעולם. יחד עם זאת, הצורך הזה בביטחון, שנובע משייכות רגשית הוא אחד המכשלות הגדולות ביותר לאהבה ללא תנאי, על פי תפישתי, משום שהוא בנוי על היעדר עצמאות ועד תלות.

האיכות של צורך והאיכות של צורך בביטחון, אינן מגיעות ממקום של אמון ואהבה אלא ממקום של חרדה. הרעיון של שייכות הוא רעיון שאנו מפרשים באופן שיוצר בעולם חוויית בדידות עמוקה שמאפיינת אנשים רבים. חוויית בדידות היא אחד המכנים המשותפים הרחבים ביותר שיש בין בני אדם

ככל שאני מאמצת את מידת הזרות שלי כך אני מרגישה פחות בודדה, הצורך בשייכות, וביטחון יורד, החיבור לזהות האותנטית שלי גדל, וגוף האהבה שלי לקבל את האלוהות והבריאה מתרחב

זוהי אינה אהבה אישית למשהו מסוים, זוהי אהבה כמצב תודעה קבוע למה שאני פוגשת

אינני מבינה כיצד נגזר ממה שכתבתי שוויתור על משמעות הינו וויתור על אהבה בחוויה שלי וויתור על משמעות הוא ביטוי למידה גדולה יותר של אהבה, אהבה גם כשיש משמעות ואני משתמשת בה, וגם כאשר אין או כאשר אינני מוצאת אותה, או אהבה גם לאפשרות שאין משמעות

האישי מצמצם את מה שאנחנו מוכנים להכניס לעולמנו ומייצר מצב קבוע של מלחמה

ההסכמה ללא אישי מאפשרת לכל מה שמודר לקבל מקום בעולם ומקבל את זכות קיומו, וכך מאפשר שלום, משום שהגבול בין מה שאני אוהבת או לא אוהבת, אינו גבול של הדרה, הוא אינו גבול נפיץ, הוא גבול שקט שמאפשר לכל מה שאינני מאמינה בו, אינני אוהבת, כל מה שהוא לא אני לחיות בשכנות של שלום לצידי

31 לאוקטובר, 2024