מעשיות בזמן – 65 ₪

65

תוכן

“הזר נהיה למוכּּר והמוכּּר נע לאופק
כספינה בים, כזיכרון בקצה שביל ארוך,
אתה מתקרב אליו ונעלם השביל,
אתה נוגע בו ונעלם הזמן.”

*

פרקי הספר
הנמל

הטווסים
רב חובל 
הרוכל 
שירת הכוכבים וחלום הדרקונים 
הצוענייה 
שירו של האופה 
הטוֹווֹת 
החרדון 
הברבור 
הדרך 
הספק 
אב ובנו 
הזר 
הנצח 
מבטה של הגבירה 
הקבצן 
חיות פרא
השודד 
שקיעה 
הנחש 
אהבתה של אם
הענק והירח 
והעיניים אינן יודעות שהן כאלה 
הענק 
החוק 
הזיכרון 
הלב 
איכרה ונכדתה 
העיר 
תשישות 
הסופר
חברותּ 
חתולת רחוב
אבן אודם
מחזה

מתוך הספר

הנצח
שקט העש בחושך, אינו מתנגש בלהבה, נח בדממה, חולם את הדרך בה יפסע ההלך, ללא פנס, כשצל בתוך צל נבלע וסביון לא פורח.
היא טסה בשמי הלילה, רכובה על סוסה הלבן. גלימה וכובע מסתירים את דמותה ובכף ידה להבה. הסוס הופך לעורב, והעורב לשפירית והשפירית לדרקון והלילה פורש שמיו, בולע את אורות הישוב.
ילדה קטנה מכורבלת בגלימתה, נצמדת אל חום גופה.
מתחלף הלילה ביום, מתחלף היום בנצח, והנצח אינו מתחלף. נדמה שאין קץ לו והכל עומד, והיא אינה טסה עוד. הסוס, העורב, השפירית והדרקון, כולם רק למראית עין נְשָ‎אוּהּ.
נותרה רק הילדה הקטנה, ללא חום שיזין אותה, ללא חלום שיישא אותה, ללא זיכרון ממנו תגדל וללא עתיד שיגלם את דמותה. מתפוררת הקטנה בנצח ונותר הוא לבדו, וללא חסדה הרך הופך הוא לאבק שמשב רוח קלה תפזרו.

*

הברבור
מרכין הברבור את ראשו. ראה הוא בעבר מנפלאות העתיד, מאימתו, ויודע כי השאלה אינה אלא עיכוב קל בדרך וכי התשובה אינה אלא כניעה עדינה מפניו, ולא נותר לו אלא להתמסר לחסדיו.
כמה קשה לאם לראות את בנה תועה ביער, את הזאב אורב בצל הסלע.
עומד הגדי ברגליו הרועדות על פיסת עשב רכה שפילסה דרכה אל האור בין רגבי עפר, ואין יודע כמה פסיעות יפסע, ואם ישוב הבן מן היער, ומה יאכל הזאב, והאם יזכה העשב לחוות את חוּמה של השמש.
ואֵימָה נפלאה זו מעניקה לחיים את זקיפותם.

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר