חירות – 75 ₪

75

תוכן

לארבע שיחות פתוחות על הספר

“אי התערבותו של אדם בחיים דומה לאיפוקו מלגרד עקיצה. זהו אתגר, לא רק בשל הגירוד עצמו אלא בשל העונג שהגירוד מעניק. כאב ועונג הינם תוצאה של פיצול בו אדם מְזמן ודוחה את חוויותיו בו זמנית וכך, במקום שחוויה תעבור דרכו כרכבת במנהרה, מוּצרת המנהרה ברגע הפיצול והרכבת מתחככת בשוליה, נדחפת ונפלטת מתוכה. חיכוך זה הינו החיים. הדחייה, שמעוררים היתוש והעקיצה, משאירה אדם בעולם, כלומר, בתוך עצמו. חירות הינה רגע בו מיזוגם של כוחות שונים אינו יוצר באדם התנגדות, אלא הרפיה, דרכה נעלמת עוד פיסת עולם בחלל שהולך ומתרוקן.”

*

פרקים
הסוד
גן עדן
פרידה מן הסיפור
שחרור
העד
הרגע
השליח
מצבי תודעה מתווכים
הארכיטיפ
השער
מן העבר השני
העצמי
חלימה

מתוך הספר

“כל רגע הינו כפיסת נייר המקופלת מאות מיליוני קיפולים וכל קפל מקפליה מקיים אינספור עולמות, עשירים כעולם שאדם תופש סביבו. אדם הנושא עיניו אל מחוץ לרגע הינו אדם המפנה את גבו לכל שנברא אי פעם ולכל מה שיזדקק לו לשם קיומו ומצוי בדיוק היכן שהוא נמצא.”

*

“חיי אדם אינם ראש חץ המפלח לעצמו דרך בזמן ובמרחב, הם שובל שמשאירה ספינה אחרי שכבר שטה הלאה, הם כקיבה רביעית המעכלת מזון שאדם אכל עידנים לאחור והוא מוכן כעת לשחררו. כל איכות שפוגש אדם בעולם הינה איכות שהוא בשל לשחררה מתוכו. אדם עשוי לחשוב שפגישותיו ורעיונותיו בהווה הינם חדשים אבל הוא אינו יכול לפגוש דבר שאינו מצוי בתוכו ומה שמצוי בתוכו אף פעם אינו חדש, אלא מצוי בו מרגע היווצרו. הבשלות הינה רגע הפרידה מכל מה שהתהווה, אבל תמיד היה, כפרי המגולם בזרע שטרם נטמן באדמה.”

*

“זמן אינו רצף כרונולוגי של אירועים או תנועה של כדור הארץ סביב השמש. זמן הינו מידת ההרפיה של ההכרה נוכח הרגע. במסע אל הרגע מתרחשת הזקנה. בהכרה רחבה, שכל קפלי הרגע פרושים בפניה, השנים אינן עוד שנים אלא נקודות של מודעות. הרפיה אל תוך הרגע הינה שער החירות מן הזמן.”

*

“אהבה הינה מפתח לחוויה האלוהית ובשל כך אדם כּמֵהַ לה, אך חיפושו אחר אהבה כמוהו כחיפוש אחר מפתח לדלת נעולה שסמוך לה שער פתוח לרווחה. קיומה של אהבה ופתיחת דלתות דורשת מן האדם מערך כוחות גדול עליו סופרו אינספור סיפורים. המעבר בשער דורש מאדם לוותר על מערכת ציפיותיו מן האלוהות.”

ביקורות

ביקורת על הספר מאת דר’ שלמה טיקוצ’ינסקי

הספרון ‘חירות’ מאת הגברת המכנה עצמה ‘זהר’, מעסיק אותי בשנה האחרונה.

מעולם לא ‘עפתי’ עם ספר שכמותו. יגעתי בו רבות, ובשל כך הוא גרם לי למסע פנימי שטרם ידעתי קודם לכן.

לא קל לרדת לסוף כוונתה. זהו ספר התבוננות פילוסופי רדיקלי, המפרק את ממד הזמן, סיבות ותוצאות, תהליכים ומבנים שמוחנו כה מורגל בהם. הוא מלמד כיצד למוסס את כל זה ולא לפחד מן הכאוס שיווצר. אם קוראים אותו לאט לאט ובעיון, טועמים מן ההוויה שלפני ואחרי חלון הזמן הקרוי ‘חיים’. וזוהי ההארה. הספר זורק אותך הרחק הרחק, ועוד הפעם הרחק.

אחרי דוקטורט בספרות ותרבות תחת שמה הקודם, הגיעה ‘זהר’ אל המיסטיקה, אבל לא ניתן לשייך אותה לשום אסכולה רוחניקית מוכרת. משנתה מהוקצעת, מנוסחת היטב, והיא מפוכחת עד מוות, כאוטית, לא מוכרת תקוה או אוטופיה כדרכם של מורים רוחניים פופולריים. היא חוזרת ואומרת שאין לאן ללכת, שאין בחירה, שאנו לא מי שאנו חושבים שאנחנו. יש ‘עצמיות’ אבל אין ‘אני’.

זה הספר הכי רוחני בפילוסופיה והכי פילוסופי ברוחניות. אינו בא ללמד תורה ספציפית מתורות המזרח, אבל למעשה הוא זן טהור למרות שאינו מכריז על עצמו ככזה. הוא אינו כפוף לשום אסכולה פילוסופית /קבלית/ אזוטרית, אלא כל כולו תוצאה של חקירה אנליטית עצמאית, ובשפת האנליטיקה הוא מציע בעצם פרשנות זן ודֵאו לקיום כולו. הספר מצייר את החירות כהגעה לכאוס, וקבלת הכאוס ללא שום כוונה לשנותו.

 

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר