תוכן
לארבע שיחות פתוחות על הספר
“אי התערבותו של אדם בחיים דומה לאיפוקו מלגרד עקיצה. זהו אתגר, לא רק בשל הגירוד עצמו אלא בשל העונג שהגירוד מעניק. כאב ועונג הינם תוצאה של פיצול בו אדם מְזמן ודוחה את חוויותיו בו זמנית וכך, במקום שחוויה תעבור דרכו כרכבת במנהרה, מוּצרת המנהרה ברגע הפיצול והרכבת מתחככת בשוליה, נדחפת ונפלטת מתוכה. חיכוך זה הינו החיים. הדחייה, שמעוררים היתוש והעקיצה, משאירה אדם בעולם, כלומר, בתוך עצמו. חירות הינה רגע בו מיזוגם של כוחות שונים אינו יוצר באדם התנגדות, אלא הרפיה, דרכה נעלמת עוד פיסת עולם בחלל שהולך ומתרוקן.”
*
פרקים
הסוד
גן עדן
פרידה מן הסיפור
שחרור
העד
הרגע
השליח
מצבי תודעה מתווכים
הארכיטיפ
השער
מן העבר השני
העצמי
חלימה
מתוך הספר
“כל רגע הינו כפיסת נייר המקופלת מאות מיליוני קיפולים וכל קפל מקפליה מקיים אינספור עולמות, עשירים כעולם שאדם תופש סביבו. אדם הנושא עיניו אל מחוץ לרגע הינו אדם המפנה את גבו לכל שנברא אי פעם ולכל מה שיזדקק לו לשם קיומו ומצוי בדיוק היכן שהוא נמצא.”
*
“חיי אדם אינם ראש חץ המפלח לעצמו דרך בזמן ובמרחב, הם שובל שמשאירה ספינה אחרי שכבר שטה הלאה, הם כקיבה רביעית המעכלת מזון שאדם אכל עידנים לאחור והוא מוכן כעת לשחררו. כל איכות שפוגש אדם בעולם הינה איכות שהוא בשל לשחררה מתוכו. אדם עשוי לחשוב שפגישותיו ורעיונותיו בהווה הינם חדשים אבל הוא אינו יכול לפגוש דבר שאינו מצוי בתוכו ומה שמצוי בתוכו אף פעם אינו חדש, אלא מצוי בו מרגע היווצרו. הבשלות הינה רגע הפרידה מכל מה שהתהווה, אבל תמיד היה, כפרי המגולם בזרע שטרם נטמן באדמה.”
*
“זמן אינו רצף כרונולוגי של אירועים או תנועה של כדור הארץ סביב השמש. זמן הינו מידת ההרפיה של ההכרה נוכח הרגע. במסע אל הרגע מתרחשת הזקנה. בהכרה רחבה, שכל קפלי הרגע פרושים בפניה, השנים אינן עוד שנים אלא נקודות של מודעות. הרפיה אל תוך הרגע הינה שער החירות מן הזמן.”
*
“אהבה הינה מפתח לחוויה האלוהית ובשל כך אדם כּמֵהַ לה, אך חיפושו אחר אהבה כמוהו כחיפוש אחר מפתח לדלת נעולה שסמוך לה שער פתוח לרווחה. קיומה של אהבה ופתיחת דלתות דורשת מן האדם מערך כוחות גדול עליו סופרו אינספור סיפורים. המעבר בשער דורש מאדם לוותר על מערכת ציפיותיו מן האלוהות.”
ביקורות
ביקורת על הספר מאת דר’ שלמה טיקוצ’ינסקי
הספרון ‘חירות’ מאת הגברת המכנה עצמה ‘זהר’, מעסיק אותי בשנה האחרונה.
מעולם לא ‘עפתי’ עם ספר שכמותו. יגעתי בו רבות, ובשל כך הוא גרם לי למסע פנימי שטרם ידעתי קודם לכן.
לא קל לרדת לסוף כוונתה. זהו ספר התבוננות פילוסופי רדיקלי, המפרק את ממד הזמן, סיבות ותוצאות, תהליכים ומבנים שמוחנו כה מורגל בהם. הוא מלמד כיצד למוסס את כל זה ולא לפחד מן הכאוס שיווצר. אם קוראים אותו לאט לאט ובעיון, טועמים מן ההוויה שלפני ואחרי חלון הזמן הקרוי ‘חיים’. וזוהי ההארה. הספר זורק אותך הרחק הרחק, ועוד הפעם הרחק.
אחרי דוקטורט בספרות ותרבות תחת שמה הקודם, הגיעה ‘זהר’ אל המיסטיקה, אבל לא ניתן לשייך אותה לשום אסכולה רוחניקית מוכרת. משנתה מהוקצעת, מנוסחת היטב, והיא מפוכחת עד מוות, כאוטית, לא מוכרת תקוה או אוטופיה כדרכם של מורים רוחניים פופולריים. היא חוזרת ואומרת שאין לאן ללכת, שאין בחירה, שאנו לא מי שאנו חושבים שאנחנו. יש ‘עצמיות’ אבל אין ‘אני’.
זה הספר הכי רוחני בפילוסופיה והכי פילוסופי ברוחניות. אינו בא ללמד תורה ספציפית מתורות המזרח, אבל למעשה הוא זן טהור למרות שאינו מכריז על עצמו ככזה. הוא אינו כפוף לשום אסכולה פילוסופית /קבלית/ אזוטרית, אלא כל כולו תוצאה של חקירה אנליטית עצמאית, ובשפת האנליטיקה הוא מציע בעצם פרשנות זן ודֵאו לקיום כולו. הספר מצייר את החירות כהגעה לכאוס, וקבלת הכאוס ללא שום כוונה לשנותו.