27 לינואר, 2022 אנחנו הדמויות המיתולוגיות של האלפים הבאים. לימוד שאני עסוקה בו בחודשים האחרונים הוא גדוּלה. המעבר מלהיות קטן או להרגיש קטנה ללהיות גדול

13 לינואר, 2022 אחת ההחלטות הגדולות ביותר של נלסון מנדלה אחרי עשרות שנים בכלא הייתה לוותר על יצר הנקמה ולסלוח. בחירתו לא לרדוף, להתנקם או

31 לדצמבר 2021 בחודשים האחרונים אני פוגשת את מרים אימו של ישוע. המפגש הוא אנרגטי ותודעתי, אנחנו מחוברות, מגיל ארבע עשרה אני יודעת שהיא שוכנת

19 לנובמבר, 2021 בהמשך לשבוע של שיתופים, לא רק של ידע ומהות אלא גם של עשייה ביומיום, אני רוצה לשתף בפרויקט נוסף – שנקרא “זמן

17 לנובמבר, 2021 לפני כשנה וחצי העברתי שידור על כסף ושינויים קטנים שהם גדולים. לאחרונה התבקשתי שוב לדבר על המהות של עבודה אחרת עם האנרגיה

14 נובמבר, 2021 בסתיו 2010 ישבתי בבית על שטיח הילדות הפרסי שלי ונכנסתי למצב תודעה חלופי. צללתי אל תוך הצורות הגיאומטריות של השטיח הפרסי ונגלה

11 לנובמבר, 2021 בימים אלו אני עסוקה כמו רבים בנושא של אקלים. על פי תפישתי אקלים כדור הארץ הוא שיקוף של המצב הנפשי של האנושות.

10 לנובמבר, 2021 אלוהים – בואי נשאיר את זה היום מאוד פשוט, לא פיזי, לא מטאפיזי, לא פילוסופי, לא גדול, תפגשי אותי היום בפיג’מה ונעלי

זה לא הזמן להביט לאחור, זה לא הזמן להטיל ספק, האמת השוכנת בכל אחד ואחת מאירה את הדרך קדימה. האוויר אולי רעיל והנשימה כבדה, אולי

20 לספטמבר, 2021 מאחורי כל טאבו גלוי שמזעזע את ספי הנפש והנשמה מסתתר טאבו שאיננו מעיזים לגעת בו. אונס, אונס קבוצתי – הינה איכות קשה

7 לאוגוסט, 2021 Love gods us או בעברית – האהבה מאליהה, הוא אחד המסרים הראשונים שקיבלתי כשהתחלתי לשבת ולפגוש את עצמי ממקום חדש. במשך שנים

באחד מן המשלים הקלאסיים מזמין השועל את החסידה לארוחת ערב, אותה הוא מגיש בשתי צלחות שטוחות. החסידה במקורה הארוך אינה מצליחה לאסוף את המזון מן

חלקיק האור הקדום שלי מספר לי שאני נוכחות בהתהוות כדור הארץ מיליוני שנים, הגעתי עם ראשית היווצרות האדם, שעבר לא מעט שינויי צורה. לא תמיד

בחודשים האחרונים עם צמיחת הקהל שעוקב אחר התכנים שלי, התחלתי להרגיש שאני מאבדת את הזכות הבסיסית שלי להיות בנאדם. דווקא תגובות של הערצה או התמסרות

אני רוצה להתייחס לנושא של מיניות ואלימות והפעם ממקום מאוד אישי. לא היתה לי כוונה לפגוע לא בנפגעות מינית או לוחמות על זכויותיהן, אבל כן

לפעמים אני מרגישה שאני בעצם כורת פחם שחולמת שהיא מכשף. לא חוויתי בחיי את “ההארה” שאנשים מוארים מתארים כפריצת דרך בחייהם והחיים שלי אינם בנויים

אני איני ציפור שיר נדירה וגם לא סחלב עדין, אני העשב העיקש שגדל בין מרצפות המדרכה, הראשון שמלבלב מן האדמה אחרי אירוע גרעיני, זה שמרססים

בימים אלו אני מקבלת לא מעט פניות מאנשים שמבקשים כלים להתמודד עם הלחץ החברתי בתקופה זו להתחסן, או לא להתחסן, הן מבני משפחה והן ממקומות

בסרטו המאלף של דיויד אדינבורו הוא מסכם בצורה פשוטה את אחד העקרונות הבסיסיים לריפוי והתחדשות הפלנטה, עקרון שאחראי לשפע, לשגשוג וההרמוניה של החיים, וטמון בריבוי

בתקופות בהן ענן מכסה את השמש אנחנו צריכים לזרוח אחרת יהיה חשוך. ענן מכסה את השמש כבר זמן מה וזה עשוי לקחת עוד תקופה עד

החלילן מהמלין, שחרור הילדים מן המנהרות וסחר בילדים כשכתבתי את הפוסט אתמול לא חשבתי שהוא יעורר כל כך הרבה עניין וגם קצת סערה. כתבתי אותו

בתקופה זו מתקיים בחוגים מסוימים נרטיב שקשור למנהרות מלאות בילדים שזקוקים להצלה. בנרטיב מסופר על מהלך עולמי להצלת הילדים הללו בחסות ארגונים סודיים של אנשים

מאחורי החרדה והתקווה שיש מאחורי הקלעים מישהו שמנהל את הדברים  – כוח נסתר, מיטיב או מדכא, אלוהי או שטני –  שמנווט את הספינה הזו של

10 ליולי, 2020 הדבר הזה שרבים מרגישים כרעידת אדמה, חוסר וודאות או יציבות ניתן לכנות גם כעירות. העירות הזו אינה יקיצה משינה חזרה אל החלום

26 ליוני, 2020 אני יושבת בקבוצה עם עוד כשישה אנשים. מולנו יושב גבר בגיל העמידה ומנחה אותנו במה שנראה כמו תרגיל שאנחנו עתידים לצאת אליו.

11 ליוני, 2020 אם רבים מהשרים בממשלה מרגישים לנו מיותרים, כדאי שנתבונן בארון הנעליים שלנו. פעם היו לאדם נעלי יומיום, נעלי בית ונעלי חג וזה

שאלה שנשאלתי בעקבות השידור שהעברתי הבוקר על כסף ושינוי שקט: “אשמח לשמוע מה את מציעה לגביי כל החוקים שמפרים זכויות אדם שיוצאים עכשיו בצורה מסיבית

לא צריך להיאבק במערכת כדי לקבל חירות ממנה, צריך רק להסכים לפרוש, להניח לה להיות מי ומה שהיא ולאפשר לעצמנו להיות מי ומה שאנחנו. לא

24 למאי, 2020 כדי שכולנו נהייה בריאים והפלנטה תהייה בריאה לא כולנו צריכים לנקוט באותן פעולות ולהשתוות באותן קטגוריות. הפיתוח של מכון וייצמן בתחום חקר

בתקופות בהן הכול רועש וההסתה לפחד משתוללת, תקופות בהן השחיתות השלטונית חונקת, התסכול המרירות והביקורת מפעפעים יחד עם תחושה של אזלת יד ומצוקה, אני מזמינה

12 למאי, 2020 הרבה ממה שבא לידי ביטוי בזמן זה במדיה החברתית והתקשורת הינו פחד. הפחד שיאמרו לי מה לעשות, הפחד שלא יאמרו לי מה

תקופה זו חושפת באופן גלוי את גבולות הפרדיגמה של האחד והנפרד. האנושות פועלת כעת בעולם כאורגניזם אחד, מוח רב אברים שמנסה לבלום התפשטות של נגיף

להסתכל כעת בזכוכית מגדלת על מה שמתחולל במציאות סביבנו, זה כמו להסתכל על גרגרי אבק בסופת טורנדו ולנסות לקבוע ולהבין איפה כל אחד מהם ינחת

השלב הזה, במצב שיבוש התנועה בעולם, עשוי להרגיש קשה. העם שלנו יודע לעבוד היטב עם הרעיון של “אחרי החגים”, זו פעימת נשימה משמעותית והיה לה

כבר זמן רב שאני חשה שהתקשורת איבדה את כוחות הקסם שלה – אולי כמו רוב האנושות – הקסם לא רק לדווח מה קורה, אלא לייצר אפשרויות חדשות למציאות להתגלות באמצעותן.

בתקופות בהן נחשפים אי הוודאות והיעדר השליטה, תחושת הפגיעות שלנו מתגברת. תחושת הפגיעות מייצרת בנו צורך בביטחון ומעצבת הרבה ממה שאנחנו תופשים כסכנה. הפגיעות למעשה

חברי פיסבוק יקרים. אני חושבת שבתקופה המאוד מבהילה הזו, גם עבור האמיצים ביותר בינינו, בעלי פיקחון, ותושייה, כל אחד מאיתנו צריך לברור בתשומת לב איזו

נשאלתי לנקודת מבטי על הקורונה ומהלכה בעולם. לתחושתי הקורונה אינה מאיימת על החיים עצמם אלא על מרקם החיים. אף על פי שהמחלה גובה חיי אדם