דף הבית » פוסט » המסע האישי שלי » כורת פחם ומכשף

כורת פחם ומכשף

לפעמים אני מרגישה שאני בעצם כורת פחם שחולמת שהיא מכשף.

לא חוויתי בחיי את “ההארה” שאנשים מוארים מתארים כפריצת דרך בחייהם והחיים שלי אינם בנויים מפסגות או תהומות. אין בהם אירועים דרמטיים, רק הרבה רגישות.

ככורת פחם אני יוצאת כל יום לעמלי, כורה עוד קצת במנהרה שלי בדרך לאיזו חירות שכלל לא ברור שקיימת. כל זה יכול להיות די מדכא, אבל תוך כדי כריה במנהרות בהן אני מפלסת את דרכי אני חולמת שאני מכשף, שאני כל יכולה, שיש אינסוף אפשרויות, ממדים וכוחות המגולמים בתוכי ועם כל גרם פחם שאני כורה אני מתקרבת אל חירותי.

המכשף נותן לי כוח, לא כמו גזר המוביל את החמור בקצה המקל והוא אינו זוכה לנגוס בו. הוא מקיים אותי בכל גרגר שהופך לאוצר, לרגע, לעולם בעל אינספור ממדים. המכשף מגלה לי תנועה בה הכרייה אינה סבל, היא חקירה מלאת עניין, מסע מלא רגעים של השראה, הוא הופך את הפחם ליהלומים ואוצרות שאין להיאחז בהם, רק לשחררם עוד ועוד בדרך שלא בטוח שמובילה לאנשהו או שאי פעם תגמר.

מקובל לחשוב על החלל, על המוות, על כישוף כחידה, ממדים לא ידועים במעטפת קיומו של אדם אבל המכשף מגלה לי שהחידה היחידה היא החיים, הם אלו שאין לדעתם, וכל יתר החידות, אינן אלא הסחת דעת מפניהם.

המכשף מבקש ממני להתקרב אל החיים עוד ועוד ולהפוך את התאים הקטנים שמרכיבים אותם לחומר העבודה שלי, דרך התאים למצוא את העצמה, את החירות להתקרב עוד ועוד למה שיש, להתקרב עוד ועוד אל הרגע ולהפוך אותו לכור מחצבתי.

ברגע אין דרך ואין מסע, יש אפשרויות והמכשף מלמד אותי להשתמש בהן.

הרגע הינו המפתח לחירות מן הדרך, והחלקיקים הקטנים שמרכיבים אותו הם שדה הכישוף בו הכרה גמישה יכולה להרכיב מחדש את העולם, את הקיום, אותי, כאינסוף אפשרויות והגשמות.

אין רגע טוב או רע, רגע מתאים או לא מתאים, כל הרגעים שווים באפשרויות שהם מגישים לי לפגוש את עצמי. אין רגע של שקר ורגע של אמת. כל רגע מבטא עלי אמת והשאלה היא רק אם יש בי מספיק אהבה להכיר בכך, לא לדחות, לא להיאחז לקבל ולשחרר.

ללא אהבה הכישוף אינו אלא מניפולציה, ללא לב ורגישות ההוויה בוראת את עצמה מחדש אבל החסד המיוחד שהלב שלי יכול לאפשר לה נעדר.

לא קל לפתוח את הלב אל כל הרגעים וכולנו יודעים להרגיש באילו מן הרגעים הלב שלנו סגור וכמה משחרר לפתוח אותו. כואב לפגוש לב סגור, להישאר מחוץ לאהבה, אבל המכשף יודע שהלב היחיד שצריך להשאיר פתוח הוא שלי, והוא מזין אותי בחלומות היפים ביותר, מעוררי ההשראה וכך, גם כשקשה הלב מתחדש ונפתח.

כורה הפחם מעניק לי את ההתמדה, את המסירות, את הסבלנות, את הענווה, את התום, את הפשטות. משאיר אותי קרובה קרובה לעצמי, והמכשף נותן לי עצמה, השראה, מתמיר את הפחם לדלק, לאור, ואת הגבולות לשערים, מוביל אותי אל מי שאני יכולה להיות, והלב… הלב שלי מעניק לי את הפעימה, את תדר החיים, חומר לידיים הכורות והמכשפות

הפוסט נכתב ב- 6 ליוני, 2021

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן