חרות פנימית למול חוק
30 למאי, 2020.
שאלה שנשאלתי בעקבות השידור שהעברתי הבוקר על כסף ושינוי שקט: “אשמח לשמוע מה את מציעה לגביי כל החוקים שמפרים זכויות אדם שיוצאים עכשיו בצורה מסיבית יומיומית איזה מאה חוקים שכולם הפרת זכויות אדם בסיסיות שנוגדים גם את חוקי היסוד של המדינה וגם את מגילת זכויות האדם ?”
תשובה: אם תתבונני בתשומת לב בהיסטוריה האנושית, תגלי שמעבר לחוקים ולמסמכים רוב בני האדם, הרוב המכריע מעולם לא היה חופשי, והוא אינו חופשי כעת. או שהיה משועבד לשדה או למכרה או לאדון או למלך. הדמוקרטיה הייתה אולי החזות המתעתעת ביותר ואולי היא אפילו אפשרה קצת מרווח תנועה אבל האדם החילוני הדמוקרטי רחוק מאוד מלהיות חופשי.
יכול להיות שהחירות החיצונית תילקח לזמן מה, אבל בדרך כלל זה מה שמעיר את הצורך בחירות פנימית. כשאי אפשר להסוות את השיעבוד שלנו בחוקים דמוקרטיים לכאורה שמרגיעים אותנו באיזה אופן לחשוב שיש לנו קצת שליטה ובחירה על החיים שלנו, אנחנו מגלים כמה אנחנו משועבדים.
רוב האנשים היום משועבדים לכסף, ההרגל שלימדו אותם לצרוך בלי הכרה או “להתקדם בעולם” על ידי חומר ורכוש, כבוד ומעמד גוזל מהם את החופש לחקור את עצמם ואת העולם, הוא גוזל מהם את החופש לשאול שאלות כי הם במרדף להשיג את מה שלעולם לא יתן להם חופש.
אני חושבת שלא צריך להיבהל מהחוקים החדשים. זה אולי לא נעים, זה אולי נוגד את המהות שלנו, אולי מכווץ, אבל מי שנאבק, נאבק תמיד, ומי שמצליח ללמוד מסיטואציות ילמד גם מזו. יכול להיות שנוכל לבחור פחות דברים במציאות החיצונית אבל אולי זה ילמד אותנו להפנות תשומת לב למקום שבו תמיד יש לנו בחירה, וזה איזה בנאדם אני הולך להיות מול הקשיים והאתגרים שלי. האם אני אפיץ פחד או אעצים את הסביבה שלי.
החופש המדומה שהחברה החילונית חיה בו מעוור אותה לשיעבוד העמוק של כל גורמי הכוח שמנהלים אותה בלי שהיא מודעת לכך. שימי לב שמה שמעניין את כולם הוא להוציא אנשים החוצה, להוציא כסף כדי להחיות את המשק, או להשאיר אנשים בבית כדי לשמור על מערכת הבריאות.
לפעמים דווקא בתקופות של חושך אפשר לזהות איפה האור נמצא.
אני בעיקר מציעה לא להיבהל. החיים אולי לא מגישים לנו מה שאנחנו מאמינים בו או רוצים, מי שנוטה למרירות יהיה מריר, מי שנוטה לכעס יכעס, מי שנוטה לאדישות יהיה אדיש, מי שנוטה ללמוד ילמד, מי שנוטה לעזור לאחר יעזור לאחר.
זה שניכנס לתקופה גלויה של שיעבוד (אם ניכנס אליה) זה לא אומר שאנחנו יותר משועבדים מקודם, זה רק אומר שזה גלוי. אני לא מסתכלת על זה באופן פוזיטיביסטי או נגטיבי. החופש לא נמצא במקום שבו אפשר לקחת אותו ממני.
אני כן בוחרת לא להעצים את הפחד של האנשים סביבי, פחד לא מייצר אליטרנטיבה טובה בעיני, רק אלימות, שלי היא לא מתאימה. זה לא משנה מה קורה בעולם, להגיב בפחד לוקח ממני את החופש ללמוד, להתבונן ולזכור שאני עדיין יכולה לבטא יופי ואהבה ועל ידי כך אולי לייצר אלטרנטיבה. לא רק לפחד אלא לשיעבוד.