לא להתנגש בקיים – למצוא את הסדק החוצה ולהרחיבו

26 לאפריל, 2020.

להסתכל כעת בזכוכית מגדלת על מה שמתחולל במציאות סביבנו, זה כמו להסתכל על גרגרי אבק בסופת טורנדו ולנסות לקבוע ולהבין איפה כל אחד מהם ינחת ומתי. התבוננות אינטנסיבית כזו מעניקה את התחושה המדומה של שליטה, אבל כמו נסיעה ברכבת הרים, לא משנה כמה ננסה לנתבה או נלחץ על הבלמים המדומים לא תהיה לכך השפעה על מסלול או קצב נסיעתה.

החיים במהותם אינם מעוצבים לתת הדהוד לאמת הפנימית שלנו ולאופן בו אנו סבורים שדברים צריכים להתנהל, הם לא נועדו להעניק לנו את החוויה הזו ואינם בנויים לספק אותה. אין זה אומר שאנו מנועים מלבטא את האמת שלנו, להיות מונעים על ידה ולשאוף אליה. זה רק אומר שהעולם לא נועד לציית לה ואינו בנוי להתעצב לרצוננו.

לנסות לכפות את האמת שלנו על העולם, או להתבונן בתסכול על האיוולת בה מתנהלים אחרים סביבנו ולזעום על כך שהם אינם רואים את האמת הפשוטה וההיגיון הנכון, זה להיות שבוי בסרט בו אתה צועק על המסך אבל אינך יכול להשפיע על התסריט או הוראות הבימוי. האנרגיה המופנית אל המסך היא זו שמקיימת את הסרט. אנשים רבים שמתבוננים אל אותו מסך מקבעים במקומה את מה שהם מכנים מציאות.

האלטרנטיבה מתחילה בוויתור על הסיפוק או התקווה לסיפוק שיום אחד דברים בעולם הזה יקרו כשם שאנו רוצים וחושבים שעליהם להתרחש. וויתור על ההשפעה שלנו על האחר, ומשיכת האנרגיה שלנו מן המסך. האלטרנטיבה היא להפסיק לנסות להכיל את הקיים ולתת לאמת שלנו להוביל אותנו אל עבר האפשרי.

מציאות בה נפגשים המונים בחנויות שנפתחות לפני שמותר לבקר קרובי משפחה, מציאות בה תספורת וטיפול קוסמטי מותרים לפני יציאה לטבע, משקפת את מערכת הערכים המקיימת את המבנה החברתי בו אנו חיים ונחשפת כעת אולי כעילגת וצורמת למי שהיא צורמת לו. זו אינה מציאות מזינה נפשית, או רוחנית, זו מציאות שמזינה את ממד החומר ובו בזמן מרוקנות אותו, ואולי חלקנו מרגישים כעת (ואולי כבר קודם) שזה לא מספיק.

אין למה לחכות, אף אחד לא יחפור את מנהרת האמת שלנו הביתה, אל לב הערכים שאנו מאמינים בהם. רק אנו יכולים ללכת בעקבות האמת שלנו משום שהאור שיאיר את דרכנו הוא שלנו, והוא יתגלה במלוא בהירותו כשנפסיק לכוון אותו למסך ונתחיל לכוון אותו אל הריק, שם אלומתנו תהיה ברורה מאחר ודבר לא יעמוד בדרכה. דבר לא יעמוד אז לפנינו חוץ מהפחד ללכת בעקבות האור שלנו, הפחד שאולי האמת שלנו לא מספיקה.

לא להתנגש בקיים – למצוא את הסדק החוצה ולהרחיבו. כל אדם שמרחיב את הסדק הוא אדם שמפסיק להזין את המערכת. כל אדם כזה שמעז הוא מנהיג ודוגמה לאדם נוסף שיעז ורבים כאלו הופכים להיות תנועה חדשה אל עבר אפשרויות חדשות.

אם הערכים על מסככם אינם משקפים אתכם אתם לא חייבים להזין אותם בזעם והתסכול שלכם, תוותרו על הצדק ותלכו עם האמת. היא תדריך ותגלה את הדרך הטובה ביותר עבורכם בתוך הטורנדו הזה, רק צריך להעז ללכת בה.