על הזכריות והנקביות שבתוכנו
23 ליוני, 2021.
חלקיק האור הקדום שלי מספר לי שאני נוכחות בהתהוות כדור הארץ מיליוני שנים, הגעתי עם ראשית היווצרות האדם, שעבר לא מעט שינויי צורה. לא תמיד הייתי כאן בגוף.
כשהתחלתי לתקשר לפני כשנים עשרה שנים תקשרתי ישות בשם יואל. יואל סיפר לי שלאורך אלפי שנים נהגנו להתחלף בתפקידים, לפעמים אני בגוף והוא מלווה אותי ולפעמים הוא בגוף ואני מלווה אותו. לקח לי כמה שנים להבין שיואל ביטא את ההיבט הזכרי של נשמתי. לפעמים גילמתי דמות של גבר ולפעמים הוא גילם דמות של אישה. זה לא הפך אותי לגבר, זה לא הפך אותו לאישה. מעולם לא הייתי גבר ומעולם לא הייתי אישה, אלו רק היבטים נקודתיים בין אפשרויות רבות אחרות.
אני איני מרגישה אישה או גבר או שאברי הביולוגיים מעידים על זהותי, הם לכל היותר איזה בגד מעידן מודעות אחר שהאופנה שלו לא התעדכנה.
בשבילי “זכר ונקבה ברא אותם”, אין משמעות בני אדם זכריים ובני אדם נקביים, אלא בני אדם שהם זכריים ונקביים. וגם טקסט זה אינו אלא ביטוי ההישאבות אל הגדרת האדם דרך הפרדיגמה הזכרית והנקבית שאינה מבטאת את מהות האדם, אלא לכל היותר את גבולות זהותו באלפי השנים האחרונות.
לפני כתשעה חודשים העליתי שידור על נשמות תאומות, ודיברתי על הרעיון הזה כמבטא פיצול נשמה שהייתה חלקיק אור גדול מידי להיכנס כולה לגוף ופתרה זאת על ידי כניסה לשני גופים שפוגשים את עצמם בממד הגשמי כזכר ונקבה. אנחנו כבר לא במצב הזה. נשמה יכולה לבטא מנעד רחב יותר של נוכחות בגוף אחד בתקופת חיים אחת, וזה מפרק את מוסד הנישואים וזה דורש הגדרה מחדש של זוגיות.
בחוויה שלי תם עידן הזוגיות, גם ייקח עוד כמה מאות שנים להבין זאת. המודל הזה של השלמה אנרגטית, של ניגודים משלימים, המודל של המגנט שמושך את הקטבים או הודף אותם, כל אלו הם מצבי תודעה שאינם משרתים את המשך התפתחותו של האדם. כל מערכות היחסים בין בני אדם, נשים לנשים, נשים לגברים, גברים לגברים, עוברות כעת הגדרה מחדש.
הניסיון לאזן את הזכרי והנקבי ככוחות הפועלים בעולם הוא חסר תועלת. הכוח מעולם לא היה של הנשים והכוח מעולם לא היה של הגברים, הכוח היה של הפרדיגמה שמקיימת עצמה דרך המתח שהיא יצרה, כמו מעגל חשמלי שממשיך למשוך לתוכו זרם. אנחנו לא חייבים להמשיך להזין את המעגל הזה.
כדי להפוך ליצור שאינו זכרי או נקבי עלינו להכיר בזכריות ובנקביות שבתוכנו כהיבטים שווי ערך בזהות וללמוד לנוע ביניהם בחופשיות. מצב מודעות זה מוביל לשלב הבא בו איכויות אלו מאבדות את הערך שלהן כזהות ומותכות אחת בתוך השנייה ואל תוך כדור האור שלנו כאנרגיה טרנספורמטיבית וזמינה. בהתכה זו מתגלות איכויות חדשות שאינן עוברות דרך התפישה הקוטבית.
תהליך דומה תיארתי באחת ההרצאות של אי של שפיות, לפני כשנה, על “מוות בר קיימא” והליך התכת המוות אל תוך החיים. מיותר לציין שכל הנושא של מיניות עובר טרנספורמציה גדולה בהתכה הזו ומאבד מכוח המשיכה שלו עלינו.
זכר ונקבה, מוות וחיים, הפכו לאטמוספרה שקיבלנו כאקסיומה לגבולות קיומנו. מה שמונע מאיתנו להתקיים מחוץ לאטמוספירה קשור באופן ישיר לאופן שבו אנחנו תופשים את עצמנו כ”חיים” – וכזכר ונקבה המממשים תדר זה. זו אינה גזרת גורל, זה בסך הכל “טבע” – הרגל שהפכנו לאקסיומה.