העצמת הפרט נוכח הבהלה

21 למרץ, 2020.

חברי פיסבוק יקרים. אני חושבת שבתקופה המאוד מבהילה הזו, גם עבור האמיצים ביותר בינינו, בעלי פיקחון, ותושייה, כל אחד מאיתנו צריך לברור בתשומת לב איזו אנרגיה הוא שופך אל תוך המרחב הציבורי. איזו השפעה תהיה למילים שלו על מי שיקרא אותן. האם המילים שלו יעצימו, יתנו כוח, יציעו עצה, או האם המילים שלו יעוררו בהלה, כיווץ ויחזקו את תחושת חוסר האונים. זה לא אומר לזרוק אופטימיות עקרה, וזה לא אומר נחמת שוטים. חשוב מאוד לבטא אמת. יחד עם זאת תמיד לשאול את עצמנו איך אדם יפעל כשהוא ישמע מה שאני כותב, יש לי השפעה על איך הוא ירגיש וזה יחולל פעולה.

מאוד מפתה כעת להיות צודקים, להפנות אצבע ולנבא אימה.

תהיו חכמים. תחשבו צעד קדימה על מה יחוללו המילים שלכם ואיזה גל אנרגטי אתם מזינים וכיצד הגל הזה עשוי להשפיע או מה הוא יחולל במציאות.

אני חווה מה שקורה כעת במישורים רבים, כולם אמת על פי תפיסתי, וחלקם מבהילים עד אימה, אבל אני בוררת את דברי בקפידה כי אני לא רוצה להיות חלק מהעצמת הבהלה, אלא העצמת הפרט נוכח הבהלה.

יש לא מעט פוסטים שמבטאים אמת אבל אינם מעצימים את הפרט שקורא אותם ואינם מעודדים בו תחושת מסוגלות. חוסר האונים של הפרט מול בעלי ההון או המערכת לא נולד כעת, הוא רק נחשף כעת. 

אני חושבת שהדבר החשוב ביותר לדבר בתקופה זו של בידוד ואי וודאות הוא איך להחזיר לפרט את הסמכות על חייו, לא משנה באיזה תנאים ונסיבות הוא מתקיים ועד כמה חסר אונים הפכה אותו המערכת. לחזק את תחושת המסוגלות של כל אחד בתוך עצמו ולא לרוקן את טיפת העוגן הפנימי שנותרה.

אני עולה לשידור כל ערב ומנסה להעצים את האנשים נוכח האי וודאות ולבטא מרחב של אמת, שמעלה שאלות נוקבות, שמסתכל למה שקורה בגובה העיניים ובפיקחון אבל דואג מאוד שזה יבוא עם תחושת מסוגלות ואהבה.

חשוב בזמן זה לנסות להשאיר אנשים בהווה. לא מתוך עצימת עיניים לעתיד. אלא משום שבריאות נפשית בהווה, וניהול אנרגיה נכון בהווה הם הדרך הבטוחה ביותר למחר. אף אחד מאיתנו אינו יודע מה יבוא מחר כשם שההווה של היום הוא הפתעה מוחלטת עבור רובנו נוכח אתמול.

להישאר הכי הכי קרוב לעכשיו, לפתוח את הראש לרעיונות חדשים, ליצירתיות. הקסם והנס לא נמצאים באופן החשיבה המוכר, הם נמצאים מעבר לאיך שאנחנו רגילים לחשוב ולתפוש את עצמנו והגישה אליהם היא בהווה.

המחשבה על העתיד הולידה המון חברות ביטוח, כי העתיד תמיד מעורר תחושה של חוסר שליטה ואי וודאות, וכרגע נראה שחברות ביטוח הן אחד מהבורות העמוקים ביותר ששאבו את הכסף שלנו ואם הכסף יקרוס הן לא יוכלו לעזור לנו. לא באמת ניתן להתכונן לעתיד. אבל אפשר ליצור אפשרויות עתיד חדשות אם נתחבר פנימה לעצמה הפנימית שלנו ונתפוש רעיונות מחוץ לחשיבה ההרגלית.

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר