שיבוש התנועה בעולם

20 לאפריל, 2020.

השלב הזה, במצב שיבוש התנועה בעולם, עשוי להרגיש קשה. העם שלנו יודע לעבוד היטב עם הרעיון של “אחרי החגים”, זו פעימת נשימה משמעותית והיה לה תפקיד מפתח ביכולת של הממשלה לקחת מרווח נשימה לנהל את הסיטואציה הלא צפויה. קל היה לדרוש משמעת כי החג תחם משהו שהציבור ידע לעבד ולקבל. אבל עכשיו שהחג מאחורינו והאביב בפתחינו קשה עוד יותר לעצור את התנועה. להמשיך להחזיק ברסן שלא רק נוגד את ההרגל, הוא נוגד את טבע האביב המייצג פריצה החוצה.

למשברים בתחילת דרכם, עם כל הקושי שהם מעוררים מתלווה גם תחושת סיבולת, אחדות, התגייסות, אולי אפשר לקרוא לזה אדרנלין או אלוהות המופעלת לסייע בהתמודדות. הרגע הזה של האדרנלין תם, פרעה נכנע, ים סוף נחצה ועכשיו אנחנו במדבר ואין מה שימשיך לכסות על חזות הדברים. החג עבר ואין קצה מובהק שמסמן תחושת זמן. ההנחיות שהממשלה הוציאה הפעם הן עמומות. השלב המובהק של הסיטואציה הסתיים, ההתגייסות המובהקת, הפתרונות המובהקים, יחידת הזמן המובהקת, ועכשיו נותר להתמודד עם מה שאינו ברור מהו, מתי הוא יסתיים, מה מותר או אסור, אפשר או אי אפשר לעשות.

זה שלב מאתגר מאחר שהנפש מתקשה עוד להכיל. מה שיכול היה להקל על הנפש היה הנהגה מעוררת השראה. ללא דוגמה אישית מנהיגותית ממשלתית שנותנת לנפש תחושה שמכבדים אותה ומבינים אותה, הן ברמה האישית הפנימית שלנו עם עצמנו והן בראי העם והממשל, החוויה יכולה להיות כואבת. נפש שרק מכים אותה בשוט לא יכולה להפיק כוח חיים בריא. רבים עייפו מנרטיבים, ובגלל שאף אחד לא באמת מבין מה קורה הרעש שמייצרים הנרטיבים מתחיל להשמע יותר כמו רעש מאשר הסבר.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי ישים לב שאיני מכנה את המצב משבר ואיני קוראת לו בשמו. אני בוחרת לתאר את המצב כעת במילה ‘שיבוש’ משום שהתנועה יצאה מהרגלה ואיני קוראת לו בשמו משום שזה גורם לנו לחשוב שהמוצא הוא להתגבר על “הדבר” בעוד ש”הדבר” הוא רק ראי למה שבתוכנו. ה”דבר” עצמו אינו מסוכן, מה שיכול להיות מסוכן הוא מה שיוצא מאתנו נוכח “הדבר”. אם היטלר או גנדי לא היו מעוררים כוחות בפרטים ובחברה הם לא היו צוברים כוח או השפעה.

 “הדבר” הנוכחי, חושף את העובדה שאנחנו מערכת לא נושמת, לא גמישה, שכל יציאה משגרה מאיימת עליה בקריסה מוחלטת. שאין לנו כלים לעבוד עם שינוי, וששיטת הכסף, היא פגיעה הרבה יותר מהבריאות שלנו.

נפש בריאה היא המפתח להתמודד עם אתגרי החיים, לא כסף, לא מדע, ואפילו לא אמונה. אנחנו איננו נוהגים יפה בנפשנו, וראי לכך אנו פוגשים במנהיגות והיחס שלה אל עמה, כאן בישראל היום. הנתק הוא לא של הממשל מן האזרחים, הנתק הוא של הערכים והאמביציות האנושיות מן הנפש. הערכים והאמביציות של החברה האנושית היום אינם מחזקים את הנפש, הם מעמיסים עליה, דוחקים אותה, עד לרמת התעללות. הנפש היא כוח החיים החשוב ביותר שלנו, המרחקים שנגיע אליהם כבני אדם תלויים במצב הנפשי שלנו.

כשאלוהים התגלה למשה בסנה הבוער, הוא לא לקח אותו לשמים והרעיף עליו שבחים על שראה את האור. הוא שלח אותו לפרעה ודרש שישחרר את עמו, ישחרר את נפשו מעבדות. משה, פרעה, והעם הם כולם פניו של משה, רק שמשה בתור “נבחר”, ו”גיבור” צריך נרטיב הירואי ועם שלם כדי להצדיק את גאולת נפשו.

כל אדם שחומל על נפשו ומשחרר אותה מעבדות הינו מנהיג שמתחיל לייצר אלטרנטיבה. חצינו את ים סוף והתגברנו על פרעה, עכשיו, בתקופה הזו אנחנו במדבר, ובמדבר עולים הספקות, מבנים מתפרקים, והמדבר נראה גדול מידי והזמן בו ארוך מידי. יכול להיות שמול המציאות אנחנו מרגישים קטנים וחסרי שליטה.

הכוחות הפועלים כעת בעולם אכן גדולים, אבל הם לא גדולים יותר מכל משה בתוכנו שלמרות ההתנגדות והספקות הוציא עצמו לחירות. אנחנו בשלב המדבר וזה יכול להרגיש ארוך מידי, אבל גם השלב הזה יחלוף.