על ספק והליכה קדימה דרך כוח הידיעה
12 לאוקטובר, 2021.
זה לא הזמן להביט לאחור, זה לא הזמן להטיל ספק, האמת השוכנת בכל אחד ואחת מאירה את הדרך קדימה. האוויר אולי רעיל והנשימה כבדה, אולי העיניים צורבות והרגליים כבדות אבל גם פתח המנהרה כבר אינו רחוק וגם אם הוא נראה צר, כל צעד שניקח מרחיבו. ההבטחות יקוימו הן רק זקוקות לנו כדי לממשן, זקוקות לכוונה ולהתמדה. הן לא ישאירו אותנו בחוסר אם אנחנו לא נזנח אותן באמצע הדרך ונשב משותקים נוכח האימה של הטוטאליות המתבקשת מאיתנו כדי להגיח מן העבר השני.
ההבטחות הן כוח הידיעה שלנו ואל מולן זרועותיו של הספק כדבש מפתות, אבל הוא אינו מתוק, רק דביק. מציע לנו רגע לעצור, לנוח, לבחון מחדש, אולי טעינו, הוא פורט לנו מה עוד אנו עשויים לאבד, וכמה כבר איבדנו, מהן הסכנות וכמה כבר סיכנו, הוא פונה אל התבונה, מרפד את הדרך כדי שלא ניפול, והמנהרה שהייתה רגע הופכת לעולם והוא אוחז בנו משום שאנחנו אוחזים בספק והלב פועם יותר קטן כדי להתאים עצמו למנהרה ואנחנו מתכווצים לגודל המתאים והסדק הצר שהיה פתח הולך ונסגר ולכן איננו רואים עוד את הסורגים, ואנחנו מוותרים על החלומות מקבלים את אובדן חירותנו ולומדים לחיות עם המציאות. אבל לא הפעם.
הפעם פשוט נמשיך, ואם ניפול נקום, ואם העיניים צורבות נעצום ונלך בלי לראות, ואם הקולות זועמים, לא נקשיב, ואם יאמרו שאיבדנו את דעתנו לא נתווכח כי באבדן הדעת זכינו באמת
ואנחנו נמשיך והסדק יהפוך לשער ואנחנו נעבור בו וננשום לרווחה.