ان أكون “بخير” | להיות “בסדר”

١٢ اب ٢٠٢٣

الخوف مما سيقوله الناس عني الذين لم يحصلوا على التجربة التي أرادوها أو توقعوها مني،

منذ ثماني سنوات أدركت أنني لا أستطيع أن أكون “بخير” بعد الآن، كوني بخير هو بمثابة دفع الكثير من الضرائب التي تهدئ بيئتي وفي المقابل أحصل على خانة صغيرة ومستقرة وآمنة نسبيًا لأقضي حياتي فيها.

لكن هذه الخانة صغيرة جدًا. إنها صغيرة لأنها تحيط بي من كل الاتجاهات من خلال الأشخاص الذين يرغبون في أن يكونوا معي ومن حولي طالما أنني بخير

إن فقدان وجهة نظر الأخر كحدود هو رحلة مرهقة نحو الاستقلال

انه من الجنون إطلاق وجهات النظر التي تحدني، إنه وصفة للكوارث والتفكك، إنه التحرك في العالم دون تأمين، دون حراس.

اليوم ظهر هذا الخوف من جديد، من إطلاق شيء لا يناسب والخوف من أي اسم حصلت عليه وهل سأترك دون ما أحتاجه

لقد شاركت الله

وقال لي

“زوهر، لو تعلمين ما هو الاسم الذي حصلت عليه على مدى آلاف السنين… لو تعلمين كم من الناس ليسوا سعداء بي، يعتقدون أنني خنتهم، يشعرون بخيبة أمل في، بعضهم لا يفهمني كثيرًا أو من أو ما أنا عليه أنهم متأكدون من أنني غير موجود. ما يفعله الناس باسمي، بفضلي، بسببي، لأنني هكذا وليس هكذا، ثم ليس هكذا بل هكذا

أعرف ما يعنيه أن يساء فهمك، لا يُرى، مخيباً للآمال، لكنني مازلت موجوداً وأنا بالضبط من أكون وما أنا عليه ولن يغير ذلك أي قدر من خيبة الأمل أو الثناء. لا تملق ولا هدايا ولا توسلات ولا غضب ولا نوبات غضب خطيرة

في اليوم الذي أتفاعل فيه أو أتأثر بما أثيره في الآخرين، سأخون دوري المقدس في الخلق. الخلق هو الوحيد الذي أحاول فيه صقل نفسي داخله، ولهذا طلبت منك أن تأتي إلى عالمي…” ثم انزلقت المحادثة إلى سطور أكثر شخصية قليلاً

انا أشعر وكأنني أسبح ضد التيار منذ بضعة أشهر

يريد التيار أن يذيبني في البحر، وأنا أسبح باتجاه مصدر نوري، وبالطاقة اللازمة للسباحة في هذا الاتجاه، يذوب مني كل ثقل يثقل كاهلنا ويصعب الحركة، ومع كل الوزن الذي يسقط، أبتعد عن البحر، بعيدًا عن مصدر الحياة إلى مصدر الوجود

لا أشعر دائمًا أن لدي القوة الكافية ثم ينهار شيء آخر، لكنني لا أنهار معه، أصبح أخف وزنًا وهكذا أقترب من الحقيقة الصادقة العارية التي هي أنا.

ألا تنهار مع الانهيار، ألا تتوقف عند حد الآخرين، ألا تكون أسير الخوف من الفقدان، ألا تُخصي قواك في مواجهة الخوف من سوء الفهم، ألا تتخلى عن الصوت الداخلي

لخلع جلد الحرباء الذي تعلمت العيش داخله، في كل مرة نزع تنكر آخر

في بعض الأحيان أشعر بالتعب الشديد

ولكن بعد ذلك أذكر نفسي أنني لست زهرة نادرة تزدهر في الظروف القاسية

أنا العشب الذي ينبت بين الحجارة حتى في أصعب الأحياء

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר