בדרך כלל אחרי שאני מעבירה סדנא אני כותבת משהו על החוויה שלי, הפעם זה לקח לי כמה ימים
הלימוד של יום חמישי לקח אותי רחוק, כמו פגש אותי בתוך תהליך עמוק של מוות והתגלות מחדש ובתוך זה להתמסר ולהתחבר לגוף הידע של מרים, או אחוות השתים-עשרה, או לדבר על התניות ותנועה השאיר אותי כמה ימים במעין ריק שאין לו קירות ואני לא יודעת איך לחשוב או לפעול בתוכו
במהלך השבועיים האחרונים כתבתי לא מעט פוסטים על התמסרות והסרת התניות, וקול בתוכי אמר זוהר, את כותבת את כל הדברים, מה יישאר לך לומר בסדנא, וקול אחר אמר תשחררי את כל הדברים שאת כבר יודעת כדי שבסדנא יתאפשר לגעת במשהו חדש
זו הייתה סדנא נקייה מנרטיבים, זה הרגיש כמו לדבר אמת חשופה, בלי לכסות עליה בזהות. תדר מטאפיזי יחד עם עבודת נשימה עמוקה שמטמיעה אותו בגוף ובנפש ובאמת לוקח אל מעבר למה שנתפש
נכנסנו לעידן של תנועה כאיכות מפתח להתפתחות
בסדנא הבנתי שתנועה יכולה להיות הרבה מאוד דברים, ושהתנועה שמתאימה לי היא הקרנה, הבנתי בסדנא שכל דבר שאני אתמסר או אאפשר, צריך לקבל ייצוג בשפה של אור ולכן הקרנה כתנועה נכון עבורי ולא מרגיש מכביד או מגושם
בתרגיל בו פגשנו את הגבול החוסם שלנו פגשתי פעוטה בוכה שאומרת, לא רוצה, לא יכולה,
היכולת להתבונן פנימה, ולהכיר מה פועל בתוכנו היא שלב חשוב בלהבין מהן ההתניות שלנו, מהם ההרגלים שלנו וממה מורכבים הגבולות שלנו
ומתוך הבהירות הזו למצוא את המשך הדרך אולי במקום חדש, עוקף גבולות, או מפוגג
במהלך הסדנא משתתפת סיפרה שיונה פגעה בדלת הזכוכית של ביתה ומתה
כשהיא שיתפה זאת ידעתי שמשהו בלימוד של מרים ואחוות השתים עשרה הגיע להשלמה, לעכשיו, שמשהו בתדר שהיא מלמדת אותי עבר והוטמע והועבר וניקלט
אלו ימים של לידה מחדש, המוות דורש בהם את הזמן שלו כמו גם ההתגלות
מאחלת לכולנו שנלמד לתפוש את התנועה באמצעות התמסרות ולא מאבק, מתדר של אמת ולא בהתניה של צדק, בקבלה ולא במלחמה
ונעשה שלום
3 לאפריל, 2023