דף הבית » פוסט » שער אדמתי וארכיטיפ רצח אב

שער אדמתי וארכיטיפ רצח אב

אתמול בלילה החל להיפתח שער

הוא ממשיך להיפתח ולקראת שבת יתחיל להיסגר

שער הוא תמיד שער למודעות, וכל שער פותח צוהר ומעבר למודעות

השער הזה הוא שער אדמתי

האדמה, במובן של מודעות, היא מקום משכנם של הטבע, של ההרגל, ושל הארכיטיפים הנפשיים

זה מאפשר לנו הצצה לטריגרים אוניברסליים שעולים בחיים שלנו כסיפורים אישיים, אבל מהווים מכנה משותף לאנושות ככלל

אש ואדמה, האש מזככת את האדמה ומעלה את הארכיטיפים באוב, ואם לא נברח ממה שעולה נוכל לראות כיצד קונפליקטים שמעכבים אותנו, או כוחות סותרים שנלחמים בתוכנו הם בעצם כלל לא שלנו, ואנחנו איננו אלא תיבת תהודה עבורם

ברגע שהשער הזה נפתח ואנחנו מוכנים לבהירות שהוא מספק, הארכיטיפים הללו אינם יכולים עוד לשלוט בנו מן המחשכים, ככוחות בלתי מודעים שאנחנו מקיימים ומגשימים כסיפור חיינו

הארכיטיפ שאני פגשתי לפנות בוקר בחלום היה רצח אב/בן וירושה

החלום הגיש את עצמו כסיפור על מלך ובנו הנסיך, עם תפאורה ותלבושות קלאסיות של ימי ביניים

האב שולח את בנו למות וכשהוא לא מת ושב אומר לו האב “מה חשבת, שתנסה לרצוח אותי, אני שהולדתי אלפי יורשים, אמרת לעצמך: למה שלא ארצח את אבי ואהפוך אותו למנטור שלי”

התעוררתי והתבוננתי במשפט הזה

כדי שנסיך יהפוך למלך האבא צריך למות וזה אומר שעד שהוא לא מת הנסיך לא באמת יכול להגשים את היעוד שלו

שהנסיך לא יכול באמת באמת לכבד את אבא שלו כמנטור עד שהוא מת, כי זה בעצם אומר שכל עוד הוא מנטור חי, אין לו מקום

המשמעות היא חיים של מתח בלתי נסבל בין להיות בן של לבין להגשים יעוד. המתח הוא תת הכרתי. כשמלך מת אפשר להפוך אותו למודל, להעריץ אותו כי יש את החופש לנשום ולהגשים את המהות אליה נולדת, ורגע לאחר מכן אתה מוליד יורש וחווה את הקארמה של המתח הזה מן הצד השני, שבו בעצם אין מקום לשניים

המלך והנסיך הם ארכיטיפ שבעולם שלנו לובש את התפאורה במצבים שמאפיינים את חיי היומיום שלנו

כמו למשל המתח בין לטפח מנהיג צעיר והפחד שיחליף את המטפח שלו, או לטפח תלמיד מוכשר שיירש את מקומי או אמן, או שחקן, או שף צעיר. המתח בין מי שמלמד או חונך אדם צעיר ומה זה אומר על המקום של החונך, ולפעמים על הצורך ההכרתי או התת הכרתי שלו להתעלות מעל חונכו ועם מה זה מפגיש את החונך או המורה

האם באמת יש לשניהם מקום והם יכולים להתקיים זה לצד זה

אני מסתכלת על ראש הממשלה שאינו יכול לשאת בשום אופן את הרעיון שירשו אותו ולכן אינו מטפח דור צעיר ראוי אלא מנקש כל יורש אפשרי מדרכו והארכיטיפ הזה עולה לנגד עיני

האם ההגשמה של הלומד מלאה רק אחרי שנעלם המורה, או שלחונך יש זכות קיום להמשיך ולהיות

מתח נפשי מהדהד מצבים שמקורם פרה-היסטורי, כמו למשל אבולוציה, שבה מגיע מין חדש, המין הזה מבוסס על כל הדרך ההתפתחותית של המין הקודם, ללא המין הקודם לא היתה לו יכולת להתבסס, אבל הוא מתעלה עליו וזה צריך לפנות את מקומו

אנחנו כבני אדם חיים, מהדהדים את המורשת והזיכרונות הגנטיים של ההתפתחות של החיים, אבל יש לנו גם היכולת למודעות לא להדהד אותם הלאה. ולכן רובנו לא רוצחים את מי שטיפח אותנו, אבל חווים את המאבק באופן סובלימטיבי רב הצדקות וניסיון לתמרן בין רגשות שמציפים אותנו בלי שאנחנו מבינים מאיפה הם מגיעים ולמה

כי בסופו של דבר אנחנו אוהבים את ההורה או האמן שטיפח אותנו והסכסכוך הפנימי הזה מתיש וכמו מוריד אותנו

הארכיטיפ הנפשי הוא גם מראה וגם שער. הוא מתרגם את מאבק הכוחות או העמדות של הטבע לשפה אנושית, ואז או שאנחנו משתקפים בו ומצדיקים את המאבקים, או שאנחנו מתבוננים במראה, מפענחים את הסיטואציה ומשחררים את ההזדהות עם המבנה שדורש מחיר אנרגטי רב

השאלה של מקום, והאם יש לי מקום, ומה המקום שלי, והאם צריך להרוג מישהו כדי לקבל את המקום שלי, ממשיכה להיות מתח קבוע בהתנהלות האנושית של בני אדם בעולם

היא אנושית משום שהאדם האנושי הוא אדם המהדהד את כוחות הנפש ובלי לפרוץ את הארכיטיפים הללו קשה מאוד להתקדם לזן אדם שאינו משועבד לנפש ואולי כבר אינו אנושי

עקדת יצחק או גירוש ישמעאל גם הן יכולות להדהד את הארכיטיפ הזה של אבי האומה, כאילו רק ל”ראשון” יש מקום, הן כאבי האומה או הן כבן בכור או נבחר

האש נוגעת באדמה ובאה להציף ולטהר את ההרגלים שלנו, את הטבע שלנו ולהביא בהירות למחשכים שאינם חשוכים, אם מסכימים לפגוש אותם באהבה ולראות שהארכיטיפים הללו אינם יותר מצורות אנרגיה שמצדיקות את היצרים שלנו ואיננו צריכים להיות לכודים בארכיטיפ, רק ללמוד לנהל את היצרים

אולי האש תסייע לנו לאוורר שם משהו ולהיפרד ממבנים שאינם משרתים עוד את ההתפתחות, אולי אפילו להיפרד מן האדם האנושי ולהתעלות לזן אדם שבו יצר התגובה שמהדהד את עברו הפרה היסטורי מתעלה לכדי יצירה של עתיד חדש ומשתחרר מכוחות מעכבים

חופשי יותר לחלום ולממש עתיד במקום להמשיך לקיים זיכרונות גנטיים של העבר, שאינם ומעולם לא היו מורשתו האורגנית של האדם ונחלתו

השער מזמן לנו אפשרות הצצה לארכיטיפ שהוא רלוונטי לחיים שלנו, תבנית או מתח יסוד שמלווים את ההתנהלות שלנו בחיים. בין סליחה לשיפוט, בין קורבן למקרבן, בין מלך למשרת, בין מהפך מעוני לעושר או להיפך. לכל אחד יש שניים שלושה מתחים שמכילים את הנפש ומקיימים אותה במתח, והמתח הזה יכול להתחלף בשחרור אם נפענח משהו במבנים הללו

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן