שאלות על תפישה

17 ליולי, 2023.

אחד הזיכרונות הראשונים שיש לי הם של עצמי יושבת על שטיח פרסי בגוונים של אדום כחול וצהוב, מתבוננות בצורות הגיאומטריות שמרכיבות אותו, בכל פעם מתמקדת באלמנט אחד של השטיח וכמו שולה מתוכו דוגמה גיאומטרית אחרת, אותו דבר הייתי עושה בהתבוננות בסורגים של חלון, מתמקדת ורואה קווים ואז כמו מטשטשת את הראייה ואז מתמקדת ורואה מעוינים וכך עוד ועוד

להסתכל על משהו ולא לראות כלום, להסתכל על משהו ולראות בלגן, להסתכל על משהו ולראות סדר

איך זה קורה

מה קורה כשמוותרים על חוקים וחוקיות, האם יש כאוס או שמתגלה תבנית אחרת של ארגון

כמה חשובה לי עקביות במה שאי תופשת כמה אני גמישה וכמהה לפלא

האם אני מוכנה להסתכל על משהו ולראות משהו אחר ממה שאני רגילה או שזה יערער מדי את עולמי

מה ההבדל בין תפישה אישית לקולקטיבית, ולמה יש מאבק כל כך גדול היום על התפישה

לא מדובר כבר בנקודת מבט בה שנינו מסתכלים על אותו תפוח ואחד רואה את הצד האדום והאחר את הירוק

מדובר על כך שאנו מסתכלים על אותו תפוח ולא מסכימים אולי שזה תפוח או שתפוח הוא פרי

למה זה מעורר כל כך הרבה אלימות

מה אנחנו מאבדים כשאנחנו שומטים את השטיח מתחת לתפישה הקודמת שלנו

החידה של מה נמצא מאחורי חזות הדברים הולכת ומתפוגגת, אנחנו רואים מעבר לחזותם כי הם נהיים יותר שקופים אבל מה כל אחד שולה מתוך המציאות יכול להיות מאגר נתונים שונה לחלוטין

המחיצות מתדקקות וקל יותר לראות היום כמו ברנטגן ממה מורכבת המציאות, קל יותר לראות את החלקים וזה נותן לנו מנעד רחב יותר למצוא בהם סדר אחר

זה יכול להישמע מפחיד כמו סדר עולמי חדש עם בעלי אינטרסים

אבל זה גם יכול להיות עולם שמשנה את סדריו והפחד עשוי לעורר שליטה, והאהבה התרחבות לעולם תואם יותר את תדר הלב המבקש דרכים חדשות להתגלות בהן