תפריט
קרציות, כינים ומיני טפילים
בהמשך לפוסט על יתושים, נמלים ושליחים חרקיים של הבריאה, נשאלתי לגבי כינים, קרציות וטפילים מסוגים שונים
טפילים הינם מורים של גבולות. כאשר שדה האנרגיה שלנו חלש או פרוץ תהיה בו זליגה של אנרגיה. על הזליגה הזו יכול לשבת טפיל שהופך אותה למקור הקיום שלו. טפיל לא יכול להיכנס לשדה אנרגיה חזק, יציב וברור. כדי שהוא יוכל להיכנס צריך סדק או חולשה
סדק יכול להיות מכה כואבת שקיבלנו, פיזית או נפשית וסודקת את שדה האנרגיה שלנו. סדק יכול להיות ספק עצמי או מנגנון אוטואימוני שמחלשי את השדה ומשאיר אותו פגיע וחשוף לישויות שיבואו להיזון ממנו. מאחר והאנרגיה הזולגת מסדק או חולשה אינה משתחררת בתדר גבוה היא תמשוך טפילים שאינם נותנים שום דבר בתמורה רק לוקחים מאחר והם נמצאים במצב מוחלש מאיתנו ויכולים להתקיים רק על בסיס האנרגיה שלנו
גם טפיל הוא היבט בתוכנו, רודן קטן או גדול שניזון מאנרגיה נמוכה שאנחנו מזדהים איתה ומאפשרת לו לשלוט בנו בחולשתנו. זאת בשונה למשל מאור שמוקרן מתוכנו כאשר השדה חזק ואז מזין באהבה או במודעות, סוג אחר של ישויות
כל אנרגיה שזולגת מתוכנו או מוקרנת מתוכנו מזינה משהו. והשאלה היא את מה אנו מזינים: את האמון או את הפחד, את האהבה או את הספק. האם האנרגיה זולגת מטה או קורנת מעלה, והיכן הישויות הללו מתקיימות, איזו אנרגיה הן זקוקות לשם קיומן
לפעמים הזליגה היא כתוצאה מחוסר מודעות, לפעמים מפחד או ספק, לפעמים השדה פשוט עייף ומוחלש כי לא טיפלתי בו טוב, לא שמתי לב לגבולות שלי, לא נחתי לא הטענתי, לא הזנתי וברגע שהוא נחלש הוא פגיע לטפילות שמזהה חולשה שהיא יכולה להיזון ממנה
הטפיל מסמן לי שהגבול שלי נפרץ ואם לא אנכיח את ריבונותי במקום הפרוץ הוא יתמלא בטפילים שיבואו לפנות את האנרגיה שזולגת ממנו. אם אזניח לאורך זמן הם יתחזקו ואני אחלש ויהיה קשה יותר לשנות את כיוון זרימת האנרגיה
טפילים מגיעים בצורות רבות. אלו יכולות להיות כינים או קרציות וזה יכול להיות אדם שמזהה את החולשות שלי, את הצורך שלי לרצות ולהתלבש ולינוק ממנו באמצעותו אנרגיה. החולשות שלנו גם הן פתח לטפילות וזליגות אנרגיה, כמו הימורים, כמו הפחד לומר לא ואז יכול להתלבש טפיל שמזהה את החולשה ולהיזון מהאנרגיה שזמינה בה
אצל ילדים הסיטואציה שונה
שדה האנרגיה של ילד אינו בנוי עד הסוף, והוא זקוק להשלמה אנרגטית של מבוגר. מבוגר יכול להשלים שדה של כשלושה ילדים לפעמים יותר, אם הוא בעצמה טובה ובקרבה אליהם
זה משתנה בהתאם לגיל שלהם, ככל שהם גדלים הם מפתחים עצמאות של השדה, אבל השדה שלהם אינו שלם עד שהשלימו את בגרותם המינית, וגם אז צעירים ללא השלמה אנרגטית של מבוגר סמכותי יהיו פגיעים יותר לאינספור צורות של ניצול אנרגיה
נתמקד כעת בגילאים הצעירים מינקות ועד גיל ההתבגרות
כאשר ילדים נכנסים למעון או גן יש כמות גדולה של ילדים ומעט מבוגרים ונוצר מחסור באנרגיה שתשלים את השדה שלהם, הם למעשה נמצאים חשופים לטפילים ולווירוסים משום שאין מי שיסגור את מעטפת השדה. התוצאה היא תולעים, או הידבקויות במחלות, או כינים. בבית זה לא קרה כי גם אם יש וירוסים, כינים או תולעים השדה מספיק חזק כדי להתגבר על זה ולהרחיק אותם. זה לא אומר שבבית לא יכולה להיות הזנחה או חולשה, או שהילד מכניס עפר לפה עם תולעים אבל ההתפרצויות בגן וזה שזה עובר מאחד לשני הן, מצב שכולם נמצאים במצב מוחלש כך שהטפיל יכול לשגשג
חשוב לעשות הפרדה בין וירוסים שבאים לסמן גדילה של הילד. הוא מרים חום לכמה ימים והופ… מערכת ההפעלה שלו חדשה, רואים מידה חדשה של מודעות ונוכחות בתוכו, הוא גדל. בגן, צריך לגדול קצת יותר מהר… והקצב של “המחלות” מואץ ויש לכך מחיר
למה כינים ותולעים במיוחד
כאשר ילד נולד שדה האנרגיה שלו מאוד פתוח, בעיקר בצ’אקרת הכתר, בעוד שצ’קרת הבסיס שלו עדיין לא מבוססת. עם השנים היחסים יתחלפו, המשולש יתהפך וצ’קרת הבסיס תהיה רחבה והכתר צר יותר. ילדים שצ’קרת הכתר שלהם שופעת אנרגיה והשדה שלהם מוחלש, כי אין סביבם מעטפת תומכת של מספיק מבוגרים להחזיק תדר שדה שלם ובעל גבולות ברורים, מספקים אנרגיה זמינה לכינים. היא לא זמינה בגלל תדר גבוה של אהבה, אלא בגלל מצב של פריצות השדה וחולשתו ולא משום שהם חלשים או מלאי ספקות אלא משום שהשדה שלהם עדיין לא בנוי
צ’קרת הבסיס שלהם מוחלשת מאחר והגוף שלהם עוד לא בנוי וכך התולעים שבאדמה יכולות להיתפש ואין להם עדיין מערכת חזקה שתדחה אותן
בין אם מדובר בשדה חלש, בשדה שעוד לא בנוי עד הסוף או שדה סדוק, מדובר בלימוד של גבולות. גבולות הן אחד השיעורים החשובים ביותר שייש לממד שלנו לתת. המשמעות של גבול היא לא חומה של התנגדות, אלא הגדרות ברורות של תדר שעוזרות לנו להיאסף אל הגרסה המיטבית של עצמנו
מקובל לחשוב שהנשמה היא אינסוף אבל גם לנשמה יש גבולות וכשהיא לומדת אותם היא מקבלת חירות מן הכאוס של הנצח אל הגשמה של טביעת האצבע הייחודית שלה. טביעת האצבע הזו היא גבול של אהבה. כשהיא לומדת אותה ומקבלת אותה, את מוגבלותה של ישותה האותנטית היא חופשיה מלהשתקף באינספור מראות שמרחיקות אותה מעצמה
הגבול הוא גם פרידה, לא תמיד קל להיפרד ממקסמת אינסוף האפשרויות הפתוחות עבורנו לכאורה, ולקבל את השביל הייחודי שמותאם עבורנו. כשנתרחק מאוד, נוחלש, יגיעו הטפילים ויזכירו לנו לחזור הביתה, אל גבולות התדר שבוהק מתוכנו את ישותנו האותנטית
19 ליולי, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
