דף הבית » פוסט » קפיצות בזמן

קפיצות בזמן

החבר שבתמונה, (המכונה על ידי בתי ליה, ג’פרי) חיכה על מפתן הדלת שלנו לפני כמה לילות. הוא עמד שם שקט וגם כשפתחנו את הדלת הוא נשאר דומם, כמו איזה שומר סף, או כמו מתנה, או אות.

למחרת בבוקר הגיעו אנשים הביתה והוא קפץ פנימה, וראינו שרגל אחת שלו חסרה (היא היתה שם לילה קודם), מצאנו את הרגל ממש קרוב לדלת.

נתנו לו להישאר בבית, ומאז כל כמה שעות אנחנו מחפשות אותו, ביום הראשון הוא נשאר צמוד לנעליים שלי, אתמול הוא כבר התחיל לנדוד והיום הוא קפץ לסלון. על הרצפה הנחנו קצת חסה, מלפפון וגם איזה חרק מת. הוא העדיף את החסה.

כאשר חיות מבקרות אותי אני מרגישה מבורכת, אני מבינה שחלק מכוח החיים שלי מתחדש ומקבל תוקף. לפני כשבועיים, הרמתי בטעות עקרב שחור תינוק, שחשבתי שהוא עלה יבש, הוא נתן לי מכוח החיים המחדש שלו וזו היתה חוויה מופלאה בתודעה שהיא פתחה עבורי, אתמול קיפץ לו פנימה צרצר שחור קטן, שמסמן לי שאני צריכה לשיר את השיר שלי, ושיש לי כעת מה לומר אז לא לעצור את עצמי, העורב קרע בבוקר וידעתי שהחוקים שמאחורי חזות הדברים נגלים לי ואני מחוברת לאמת.

החגב מסמן עבורי קפיצת גדילה, הוא קופץ קדימה והוא קופץ גבוה. בשונה מהתפתחות תהליכית, של נבט שצומח מילימטר מילימטר, או נמלה שפוסעת צעד צעד, ברגע אחד החגב נמצא בגובה או במרחק אחר.

בשום שלב לא חשתי בחיי הזדהות גדולה עם העץ, למדתי ממנו הרבה ולמדתי לאהוב אותו אבל לא הרגשתי שאני מזדהה עם תהליך הצמיחה שהוא מגלם ולא הרגשתי שדברים אמורים להתפתח על ציר עוקב של זמן.

כל פעם שאמרו לי שאני צריכה סבלנות לתהליך הרגשתי שגונבים לי את האוויר, שחושך יורד עלי. לא כי אין לי סבלנות, אלא משום שהשפה של צמיחה אורגנית אינו מבטא את המהות של מי שאני.

בשבועות האחרונים אני מתבוננת ברגעים שונים בחיי, ואפילו בהבדלים שאני חווה מהבוקר ועד הערב. אני מגלה שאין שום היגיון או אורגניות בנקודות המודעות השונות ביניהן אני חולפת. השמש של הבוקר וזו של הצהרים, אינה אותה שמש. ואין לי מושג אפילו להסביר מתי קורות הקפיצות הללו, איפה הן נמצאות בזמן או במרחב.

סידור הנקודות, או אירועי החיים על השעון או מפה לא באמת אומר שהם נמצאים סמוכים אלו לאלו, זה רק אומר שמצאנו דרך לתפוש אותן.

אני זוכרת שאחרי עשר שנים של נדודים בין מרחבי מגורים שונים שאלה אותי מישהי “ומה עם לשים קצת שורשים?” עניתי לה בשיא הטבעיות, “אבל אני לא עץ”.

האם המעבר של פרפר מביצה לזחל, לגולם, לחרק מעופף הוא תהליך? או האם אלו קפיצות גדילה? או מופעים שונים של אותה הוויה? או הוויה אחרת שאנחנו נחושים למצוא קשר בין חלקיה?

אני נוטה להטיל ספק בהכול ולפעמים זה די קשה לבנות ככה חיים, אבל אולי זה מאפשר לגלות חיים אחרים מאחורי הסיפור של מה שלכאורה נדמה לנו כחיים.

9 לאוקטובר, 2022

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן