תפריט
קדושת החיים
המצב הבסיסי של ההכרה בערך של כל רגע שיש לנו כאן לחוות, להרגיש, לראות, לגעת, לחלוק
בין אם אנחנו אדם, חיה, צמח, האפשרות הזו לחוות את הקיום שלנו בממד הזה שנקרא חיים היא לא מובנת מאליה, היא רגעית והיא חולפת
ומה אנחנו עושים בזמן הזה, ברגע הזה שיש לנו, בין אם הוא נמשך דקות, ימים, שנים
איך עכשיו, היום אנחנו נותנים ערך לזמן היקר הזה שיש לנו כאן, ויכול בכל רגע להסתיים
המערכת האקולוגית בעולם, מלמדת אותנו שגיוון הוא המפתח לשגשוג כוח החיים
זה באמת משנה אם אני חווה את החיים מעיניים כחולות או חומות, מגוף של ילד או זקן, מנטייה מינית כזו או אחרת?
אנשים צועקים במרחב, בפייסבוק, משחיתים כל מילה טובה, הופכים אותה על פיה בסרקזם, בציניות, ברעילות
ובשביל מה?
יכול להיות שמחר תגיע קטסטרופה שלא תאפשר לנו את ההמשך של חוויית החיים שלנו, ויכול להיות שאנחנו הקטסטרופה שדוחקת את חוויית החיים שלנו עוד ועוד אל הקצה, רחוק מאוד מקדושה
רוב בני האדם רוצים לחיות, רוב בני האדם רוצים לחיות חיים ללא מלחמות ופחד וכאב
אז למה אנחנו נלחמים
קדושת החיים זה לא הישרדות, אצעק עלייך, אדיר אותך, אתייג אותך אבל כשיהיה לך התקף לב אבוא לפנות אותך לבית חולים, קדושת החיים זה לא אני אבייש אותך, אלעג לך, אבל כשיבוא אויב אלחם ואשמור על חייך, קדושת החיים זה רגישות, זה הכרת ערך, שלכולם יש את הזכות להגדרה וחקירה עצמית, זכות לאמונה
השונות היא לא איום למי שבאמת מאמין שיש לו זכות טבעית לחיות ולהיות מי שהוא, ואין אדם או יצור חי שנמצא כאן בעולם הזה שאין לו את הזכות הזאת
ברגע אחד החיים של אדם יכולים להיקטף בלי שום קשר למערכת האמונות או ההגדרה העצמית שלו, הרגע הזה של החיים שיש לנו, עם המשפחה שלנו, עם החלומות שלנו, איך אנחנו משתמשים בו?
האם יש קדושה בלשון הרע, האם יש קדושה באלימות, האם יש קדושה בלבייש אדם או להדיר אותו, לא משנה מה האמונה או אורח החיים שהוא מקיים
איזה תדר חיים אנחנו רוטטים, איזה תדר חיים אנחנו מניחים במרחב הציבורי
האם אנחנו רוצים לחיות בשירותים ציבוריים שבו כולם פולטים בלי הרף את הפסולת שלהם
כל אדם במהותו הוא ישות של אהבה וחמלה, ואם יש לו פסולת, מוקדש לה חדר אחד די קטן בבית כי ביתר הבית עושים דברים אחרים
האם אנחנו רוצים לחיות באיזור קרבות ולא לדעת כשאנחנו יוצאים מהבית למרחב הציבורי איזה חץ או צעקה יפגעו בנו
למה לחיות אפילו יום אחד בתדר כזה כשכל אחד כאן, היום, עכשיו יכול לקחת אחריות על מה הוא שם במרחב ולהחזיר לחיים את הקדושה שלהם
זה הבית שלנו, אבל רק לרגע ולכן הדבר היחיד שקובע הוא מה אני שמה ברגע הזה במרחב, אהבה, שנאה, מלחמה, או סבלנות אמון ואהבה
אדם שבאמת זוכר את מהותו כאן בעולם לעולם לא יפגע באדם אחר, ידיר אותו, או יבייש אותו, או ינסה לשנות אותו
בין אם זה כי הוא מאמין אמונה עמוקה באלוהיו שברא את הכל באור, ובין אם הוא מאמין בעצמו ובליבו ויודע שהוא נולד באור
מאחלת לנו שנצליח לזכור, שהמילה הזו שאנחנו אומרים עכשיו, ההתנהגות הזו שאנחנו מתנהגים, יכולה להיות האחרונה שלנו ונבחן אותה ככזו, כל רגע ורגע, לא כי נמות עכשיו, אלא כי זו החותמת שאנחנו משאירים מעצמנו במרחב
בלי התשומת לב, הרגישות, בלי הקדושה הזו החיים הופכים ממתנה לסיוט
וההבדל ממש תלוי בנו
מאחלת לנו שנעבור את הזמנים המאתגרים האלו עם יותר אחריות אישית על טביעת הלב שלנו במרחב המשותף
בתמונה, דגלי כוונה
מצורף סרטון קצר שהכנו, כאן במצפה רמון, עם תושבים ממצפה רמון:
8 ליוני, 2023
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
