צרכנות מקומית

17 לנובמבר, 2021.

לפני כשנה וחצי העברתי שידור על כסף ושינויים קטנים שהם גדולים. לאחרונה התבקשתי שוב לדבר על המהות של עבודה אחרת עם האנרגיה של כסף. היום לא אאריך, רק אתן דוגמא לתנועה ושינוי קטנים, שהם לא מנטאליים או פילוסופיים. איך אנחנו מקרקעים את האמת שלנו ובוראים מציאות חלופית.

לפני כשנה שופרסל כמו רשתות גדולות אחרות התחילו לכפות הליך רפואי על העובדים שלהם, איקאה הפעילו כוח קיצוני ונפתחו ביום הזיכרון בזמן שבתי הקברות היו סגורים ורשת פוקס לא אפשרה את פתיחתן של חנויות רחוב של סוחרים פרטיים מפחד לאבד לקוחות. ובלב שלי התקבלה החלטה –  אני לא רוצה להזין יותר את המערכות הללו באנרגיה שלי.

שופרסל מצפה רמון הוא מהסופרים היקרים ביותר בארץ, או לפחות היה כך עד שקמה אגודה שיתופית ופתחה מקום שנקרא “העגלה”, ואף על פי שזה קאופורטיב מהמם לא הצטרפתי אליו כשרק עברתי ליישוב, כי זה לא היה הכי נוח, שעות הפתיחה ממש מצומצמות ומגוון הפרטים קטן ביחס לסופר.

אבל כשהמציאות התחילה להיות אלימה כלפי עובדי הסופר קיבלתי החלטה ורגלי לא דרכה שוב בשופרסל, לא רק במצפה רמון גם מחוץ לה, לא באיקאה ולא בפוקס. מקומות שהיה לי ממש נוח לסגור בהם פינות איבדו את הנוחות והפכו לבלתי נסבלות.

הצטרפתי לעגלה. ההצטרפות כללה דמי הרשמה חד פעמיים של 250 ש”ח ומשמרת של שעתיים בחודש. אז פעם בחודש אני מגיעה לבוקר של מיון ירקות, סידור סחורה על מדפים או אריזה של מוצרים. וגם כשלא בהכרח יש לי חשק זה מרגיש נפלא.

מעבר לזה שמשכתי את חוטי האנרגיה שלי ממוסדות שאיני רוצה להזין את קיומם בעולם, הצטרפתי לחבורה נהדרת של אנשים שהקימו את העגלה וזה איפשר לי גם לקחת חלק במסע של האוכל לצלחת, משהו שמרגיש ממש נכון.

כשעברתי דירה לפני חודשיים במקום ללכת לאיקאה שילמתי לנגר כאן במצפה, שהיה צנוע, מקצועי והגון, ועזר לי להתמקם, ובחודשיים האחרונים פניתי לתופרת שתתפור לי כמה בגדים. לפנות אל התופרת ולנגר, להצטרף לעגלה, כל אלו ניתקו חוטי אנרגיה ממני לקואפרטיבים שהייתי רוצה לראות את המהות שלהם נחלשת בשדה הפלנטרי, וחיברתי חוטים לקהילה שלי ולאנשים שאני אוהבת.

אנחנו יושבים מול החדשות או מול הפיסבוק וצועקים על כל מה שלא בסדר, אבל אם כל אחד עושה שינוי קטן במקום שעות של רעש תוך רגע נמצא את עצמנו במציאות אחרת. כזו שאנו מייחלים לה. כזו שיוצרת נעימות בלב, שהיא רכה לנפש, שהיא מכבדת את היופי הטבעי המגולם בנו וזה יתחיל להשתקף סביבנו.

זה לא נוח, בהתחלה לקח זמן להבין איך עושים את זה אחרת, ואיך משלימים מה שחסר, אבל אחרי כמה חודשים של הסתגלות זה נראה כל כך פשוט וטבעי שאני לא מבינה איך לא עשיתי את זה קודם. כמה נעים להיכנס לחנות קטנה ולא לאולם, כמה נעים לתקשר עם התופרת או הנגר ולדייק את הדברים.

זה עניין של בחירה, זה עניין של מודעות, כל פעולה שלנו מזינה שדות שונים של אנרגיה והם אלו שהופכים את העולם למציאות 🌱🐦

נ.ב. היום המשימה שלי במשמרת היתה למלא שקיות בגרגירי חומוס, גרעיני דלעת, ובשיבולת שועל, אחת המשמרות היותר כיפיות 🌻

העגלה – קישור לדף פיסבוק של הקואופרטיב