פרידה ואובדן

13 לאוגוסט, 2023.

אחד המאפיינים של מסע מודעות הוא הציפייה המתמדת לטוב, זה ברור שלא משנה אם קשה או מורכב, התנועה היא לכיוון הנכון ולכן יהיה יותר טוב, יותר קרוב, יותר אמיתי

מסע מודעות מבוסס הרי על הקשבה עמוקה פנימה, ואז לא משנה אם מה שפוגשים כואב או משמח, ברור שזה מה שנכון לפגוש עכשיו

במסע מודעות החיבור למקום הנכון בתוכנו הוא הביטחון לנוע

במסע מודעות העתיד נראה מבטיח כי הוא קרוב יותר לאמת ולכן לא משנה איזה ייצוג הוא מקבל, יש לנו עצמה להתמודד עם הרגע, ביותר אהבה, יותר קבלה, יותר סבלנות ויותר אמון

אבל מסע מודעות כרוך גם באובדן מתמיד

בעוד שהדלק שלנו הוא אור וכוונה לטוב, ובעוד שאלו נותנים לנו את העצמה לנוע אל מעבר לעבר, אל מעבר לגבולות, אל מעבר לפחד, אל מעבר לאמונות המגבילות

זה לא פותר אותנו מחוויית אובדן מתמשכת

במסע מודעות אנחנו לעולם לא מאבדים משהו שאנו זקוקים לו , מה שנושר הוא תמיד מה שפג תוקפו, מה שמותיר אותנו ערומים יותר וקרובים יותר לאמת לכנות ולרגע

אבל זה לא אומר שזה לא כואב, האובדן, הפרידה

בחמש עשרה השנים האחרונים כל רגע היה רגע של מפגש ורגע של פרידה, כי במסע מודעות כל רגע של מודעות הוא רגע של התחדשות ורגע של אובדן

רוב הזמן תשומת הלב מכוונת לדבר שנולד, לפלא שמתגלה, אבל יש רגעים

רגעים כאלו שבהם הספינה כבר הרחיקה לחלל והחוטים האחרונים שחיברו אותה לים ניתקים

ומרחוק הים נראה אחרת והוא מרגיש אחרת

הוא מעורר געגועים לא למשהו שהיה לנו טוב, אלא למשהו שפשוט היה לנו, והיינו בו, והוא היה מרגש, וסוער, ומטלטל ונפלא

ופתאום הוא נותר רק כדימוי, הוא כבר לא רב ממדי הוא שטוח

הוא כבר לא חי, הוא תמונה

ואף על פי שחיינו בו בשן ועין, יחד עם הרפתקאות מופלאות, ואף על פי שכיוונו לשחרר את המערבולות ואף על פי שברור לנו שאנחנו הולכים למקום טוב יותר, שקט יותר, קרוב יותר לעצמנו, פחות אלים, מלא באהבה

זה לא אומר שהאובדן לא כואב

בימים אלו כמה חוטים מתנתקים לי

חוטים שקשורים בזהות שהכילה אותי בעבר כאישה, כאדם בעולם

חוטים שהשאירו אותי מחוברת לעולמות שאין אליהם יותר גישה

חוטים לנקודות מבט שהיו לכאורה סורגים להגנה אישית והפכו לכלא

וחוטים שעוד קושרים אותי לתזונה ביולוגית וזהות ביולוגית

ועכשיו אני פוגשת את האובדן

לאפשר למה שמבקש להתפרק בלי להתפרק יחד אתו

לשמור על נוכחות בשדה שמחוץ למה שאובד כרגע

לנשום ולאפשר