על פראנה וסגפנות

תזונה פראנית אינה נובעת מסגפנות או התנזרות, היא גם אינה נובעת מהתנגדות לגוף או התנגדות לעולם או לטבע או מהתנזרות מהנאות העולם

כל גבול שאנחנו שמים למשהו פותח דלת לחיבור למשהו אחר, על בסיס האמירה, כשדלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת

מעולם לא הרגשתי שהמסע שלי לתזונה פראנית או שינויים בסדר הטבעי, לכאורה, של הקיום בעולם הזה, נובעים מסגפנות, להיפך, זה תמיד הרגיש כמו צעדים לביטוי טבע אחר בתוכי, טבע ראשוני יותר וזה ממלא בהשראה ושמחה

זה אינו מסע של התנגדות למה שיש, זה ניתוב אנרגיית הקיום למימוש אחר, לא כי מה שקיים אינו טוב אלא משום שהגיע הזמן

תמיד אפשר לשאול את השאלה “מה רע בכמו שהדברים? למה לעשות שינוי”
תמיד אפשר לומר “זה הטבע, ככה הדברים עובדים כאן”

והתשובה היא: שום דבר לא רע כאן, וטוב ללמוד ולהבין וגם לקבל את טבע הדברים, משום שמתוך הלימוד והקבלה נקודות מבט והבנות חדשות מגיעות

תנועה מתוך התנגדות היא תנועה משמרת משום שההתנגדות מקיימת את כוח הנגד
תנועה מתוך קבלה היא כמו הרפיה של גוש שיכול להפוך לנוזל ולעבור דרך סדקים למרחב קיום חדש

העולם כמו שהוא שלם, הטבע כמו שהוא מופלא
לכל מזון, לכל מודעות, לכל תבנית אנרגטית של שלום, מלחמה, מחלה, בריאות, יש כוח לימוד מפתח ומעצים
אין שום דבר ברגע הזה שדורש תיקון
אפילו לא אנחנו
מה שיש היא תנועה, האפשור של התנועה, ההתמסרות לתנועה

אינני מרגישה שבחרתי ללכת או לעבור אל התזונה הפראנית, אינני מאמינה שאנחנו בוחרים דבר
יש את ההתגלות שנובעת מתוכנו באופן פלאי, ולא טבעי כלל, וזו התנועה

ולמה פלאי, משום שבאמת אין סיבה לשינוי, והשינוי תמיד מפליא משום שהוא חושף דבר שלא הכרנו בתוכנו ובעולם, וככה בכל רגע אנחנו והעולם מתאפשרים להתרחבות וגילוי מחדש

מזון ביולוגי הוא פלא, המודעות שכל מזון מביא היא פלא
הרכב המזון שלנו משפיע באופן ישיר על המודעות שצומחת בתוכנו, על הממד הרגשי והתדר שרוטטים מאיתנו

אני תמיד חוזרת לדוגמה של הדגן, מזון הבסיס בתרבויות רבות, וכיצד מזון הבסיס הזה בונה אופי שונה של תרבות, אמונה ותפישת עולם. כיצד המונותאיזם צמח מחיטה, הבודהיזם מאורז ושמאניזם לפחות בחלקים מסוימים בעולם מן התירס

לכל דבר בעולם החומרי יש מהות אורית, אישיות, שם קוד, מערכת הפעלה, תדר ומודעות. מאחורי כל צמח יש מעין ישות. ובמערכת היחסים שלנו עם מזון אנחנו מנהלים מערכת יחסים עם המודעות או התדר של הישות או המהות האורית של אותו מזון

לפעמים מזון מסוים משתלט על התודעה, לפעמים הוא מקבל הרבה מקום בחברה מסוימת

מעולם לא קידשתי סוג מסוים של מזון, זו תמיד היתה חקירה וניהול, לא לתת למזון מסוים להשתלט משום שאז הוא מבסס נוכחות כבדה ומייצבת מידי בחיי

שגרת מזון דומה לשגרת מודעות
שגרה של מזון מרגיעה משהו, וכמו מפנה אותנו מלהתעסק איתו, אבל היא גם תוחמת את גבולות המודעות לתדר שמרכיב אותנו, אם זה אורז ועדשים, או חומוס ולחם

לקדש מזון מסוים בגלל מסורות, או כי הוא בריא, זה לתת לו מקום מיוחד במודעות. וצריך לזכור שכל מזון כזה גם מבקש לשמור על נוכחות, משום שכך הוא זוכה לחוות את עצמו כאדם בעולם

כך הפרי או הירק מקבלים מקום בגוף וחווים את עצמם דרך התדר של אדם ולא רק של צמח

אנחנו סבורים אולי, שאנחנו שולטים במזון, אנחנו מעבדים את האדמה, זורעים וקוצרים ומכינים את הסוכר מן הקנה, אבל אפשר גם לומר שהסוכר הוא מודעות כל כך חזקה שהוא מצליח לגרום לנו להקצות לו הרבה מאוד משאבים, כמו שטחי אדמה, מים, אנחנו זורעים, מגדלים, מעבדים וצורכים אותו, וכך במובן מסוים לא אנחנו מגדלים אותו כי אם הוא מגדל אותנו, מעביד אותנו ודואג כך להמשך הנוכחות הדומיננטית שלו בעולם

ולא מדובר באג’נדה, ולא מדובר בשעבוד, מדובר במערכי כוחות שאם מבינים אותם אפשר לנהל אותם

אנחנו מרגישים לפעמים שקורים לנו דברים בעולם, ושהעולם הוא כזה ולא כזה, שהחברה עושה, או האחר עושה לנו, שאנחנו שבויים בתוך מציאות שהכוח שלנו עליה מצומצם ולפעמים מרגישים אפילו חסרי אונים

הרבה מהתחושה הזאת אפשר לפרק בעבודה מושכלת והבנה של מערכי הכוחות של מזון בתוכנו. גם בלי לעבור לתזונה פראנית, שהיא בעצם לא ממש תזונה, כי אם סוג של קיום

פראנה זה לא משהו שדורש אנרגיה מהגוף לעכל או לעבד, הקצב המטבולי שלה מאוד מהיר

מחר אעלה להרצאה בנושא המסע שלי לקיום פראני,
לא כי אני חושבת שזה צריך להיות יעד, אלא משום שאני מרגישה שזה חלק מהעתיד