על ממשלות מנופחות ועודפות

11 ליוני, 2020.

אם רבים מהשרים בממשלה מרגישים לנו מיותרים, כדאי שנתבונן בארון הנעליים שלנו. פעם היו לאדם נעלי יומיום, נעלי בית ונעלי חג וזה ממש הספיק. נעליים סגורות לחורף, סנדלים בקיץ. כמה זוגות נעליים יש לנו היום? נעלי ספורט, ובתוכן כאלו שנוחות יותר להליכה וכאלו שמותאמות יותר לריצה, ואולי סנדלים שטוחות, וסנדל עם עקב וכפכפים, ונעלים למים, ולטיולים, ומגפיים גבוהים ומגפון, נעל לשמלה, ונעל לחליפה, איני פונה רק אל הנשים, כמה מעילים יש לכם בארון, מעיל ממש חם ומעיל בינוני ומעיל קל, וכזה לגשם, ואחד לרוח ואחד ספורטיבי ואחד אלגנט, וזה לא כולל את הפליזים והסווטשרטים, כמה גדג’טים, ומכשירים אלקטרונים? אז למה לא שר לענייני מים, שר לשלג ושר לקרח?

פעם במטבח היה קרש חיתוך, סכין, תנור וכיריים, סיר, תבנית ואולי עוד כמה אביזרים ידניים איתם בישלנו ואפינו. היום יש לנו קוצץ ירקות, בלנדר, מעבד מזון, שר המיקסר, שר אופה הלחם, שר סיר האורז המיוחד, ואולי הזמנו ממש בזול מאלי אקספרס מארגן נעליים מושלם לכל הנעליים, או חוצץ מגירות לכל הגדג’טים, וכשנגמר המקום  הלכנו לאיקאה לקנות עוד רהיט, ושילמנו בדרך מיסים לשוודיה, לסין, ולישראל ועם הקניות הללו מימנו עוד שר.

האם אנו קונים שלושה מכל דבר כדי לגוון, או מלא סוגים כדי להתאים אחד לכל אירוע, או פשוט כי זה זול ולא הצלחנו לבחור אז למה פחות אם אפשר יותר. זה אינו שפע, זוהי עודפות והיא מקוממת אותנו כשהיא משתקפת בתהלוכה של שרים מיותרים, שמתמקצעים ממש כמו נעלי הריצה שאינן מתאימות להליכה.

במשלוח המיותר מאלי אקספרס, אנחנו מממנים את הממשלה שבנתה את המפעל שייצר את הגאדג’ט, את הממשלה ששאבה את הדלק, ולממשלה שסיפקה את המטוס. אנחנו לא אלו שמוחים על ממשלת העודפות אנחנו אלו שמייצרים אותה.

לא מדובר במותרות או פינוק, מדובר באוביסיטי. אם רכשנו עוד ז’קט כי הוא היה במבצע ואין לנו אחד בדיוק ליום שבו קצת יותר חם מקר אבל לא ממש קריר אז למה לא עוד שר בממשלה?

כשאנו מצביעים לאחור לממשלות צנועות, וראשי ממשלה צנועים במטבח שלהם חולטים תה ואומרים שכך צריך להיות, עלינו לזכור שגם העם של הממשלות הללו חלט תה בצניעות ובחופשה יצא לטייל בגליל ולא לנופש במלון בחו”ל שמגיש ארוחת בוקר מפוארת של שלושים סוגי מזונות שטועמים מכולם, זורקים את רובם, ומוסיפים מידה עודפת בהיקף המותניים ועל הדרך מממנים עוד פקיד בממשלה.

בכל דבר עודף שאנו רוכשים אנו מממנים את העודפות. המיסים שמממנים את עודפות הממשלה ושכר עובדי הציבור המופקע אינם באים מן הלחם והחמאה, או זוג נעלי החורף הראשון שלנו, אלא מן הזוג החמישי.

בכל פעם שאנו רוכשים מאלי אקספרס, אנו משלמים מיסים ומקיימים את ממשלת סין על כל המשמעות וההשלכות של מה שממשלה זו מייצגת ועם הכסף שאנחנו נותנים לה היא רוכשת את הנשמה שלנו ואת אדמות המדינה שלנו. לא בכוח ולא בעורמה, מהכיס שאנחנו פותחים עבורה, ועל כל כסף כזה שהולך לסין אנחנו מממנים עוד שר, לא ניצול שואה. עודפות מממנת עודפות, צניעות תומכת בצניעות, עיקר תומך בעיקר וטפל בטפל.

כל המוצרים הזולים הללו שפעם רק מלכים ואצילים יכלו לרכוש עולים לנו ביוקר, הם לא רק משתקפים באוביסיטי הממשלי, הם גוזלים מאיתנו את תחושת היציבות שאנחנו מקבלים כשברור מה חשוב באמת.

פינוק אינו עודפות ואפילו מותרות אינם עודפות. מותרות ופינוק הם חלק חשוב בחיים וטוב שיהיה שר אחד לענייני מותרות ופינוקים. שמונה שרים כאלו הם עודפות, ובאגף הזה יכולים רבים לקצץ, לא בממשלה, אלא בניהול התקציב האישי. לא מדובר בכסף, מדובר בערך.

להתבונן בממשלה בשאת נפש צדקנית זו צביעות. להילחם בעודפות הממשלתית זו טיפשות. שינוי אמיתי מתחיל בבית, לא בהשתקפות שבראי אלא בעיניים שמתבוננות בו. זה המקום שבו אנו לא חסרי אונים אלא בעלי השפעה.