דף הבית » פוסט » על חיסונים, אחריות ובריאות הקהילה האנושית והפלנטה

על חיסונים, אחריות ובריאות הקהילה האנושית והפלנטה

כדי שכולנו נהייה בריאים והפלנטה תהייה בריאה לא כולנו צריכים לנקוט באותן פעולות ולהשתוות באותן קטגוריות. הפיתוח של מכון וייצמן בתחום חקר חיידקי הקיבה מלמד שאין כזה דבר מזון בריא שמתאים למערכת העיכול של כולם וניפץ את המיתוס שירקות הם בריאים ומוצרי חלב לא. לכל אחד יש קיבה שבנויה לעכל קטגוריה אחרת של מזון.

יש הרבה דברים שמסכנים ומחלישים את בריאות הקהילה האנושית והפלנטה ויש הרבה דברים שיכולים לאושש ולרפא אותה. נקודת השוויון היא באחריות שיש לכל אחד מאיתנו והמוכנות שלנו לתרום לבריאות של הקהילה האנושית והפלנטה, אבל לא כולנו חייבים לעשות זאת באותו אופן.

על כל אחד בקהילה האנושית לשאול את עצמו מה הוא עושה שמזיק לבריאות הקהילה ומה הוא יכול לעשות כדי לאושש ולרפא אותה. לא מה האחר צריך לעשות, ולא “למה אני, ולא הוא”.

אם כל אחד יהיה במודעות ריפוי וירגיש טוב עם הנתינה שלו, מתוך הבנה שהוא שותף לא רק לבריאותו אלא לבריאות הכלל, אורך ואורח החיים של הקהילה כולה ישתפר.

יכול להיות שעבור אדם אחד או קבוצה, חיסון הוא דרך טבעית לתמוך בבריאות של עצמו ושל הקהילה, יכול להיות שהגוף, הנפש והנשמה שלו אינם מרגישים נפגעים מחיסון וזו תרומתו. יכול להיות שאדם אחר יבחר לא לאכול בשר ומוצרי חלב ועל ידי כך יוריד את צריכת המוצרים הללו שגידולים מוביל להתחממות גלובאלית ולשריפות כמו זו שראינו באוסטרליה. זוהי בהחלט תרומה לבריאות הקהילה האנושית. אדם אחר ימנע מלרכוש רכב וייסע בתחבורה ציבורית.

כשם שאף אדם לא רוצה שיכנסו לו אל תוך הצלחת ויבחרו עבורו את מזונו, כך גם לא כולם רוצים שיפלשו לגופם עם חומר שעבורם נתפש כמזיק.

יש מספיק אנשים שמעוניינים להתחסן ולא רק שאינם תופשים זאת כאיום אלא כברכה והקלה נפשית. כאשר דורשים מכולם לפעול באותו אופן לא מדובר בשוויון, משום שעבור כל אחד ה”דבר” מייצר תחושה, תגובה והשלכות אחרות. בשם השוויון לא כולנו נשתה כוס חלב ביום, שעבור חלקנו מנפח את הבטן, עבור אחדים מהווה בגידה בערכים ועבור אחרים הוא מתנה טעימה ומזינה.

העקרון המנחה צריך להיות שכולנו תורמים לבריאות הקהילה האנושית והפלנטה אבל כל אחד עושה זאת בדרך הטבעית לו, מתוך אהבה, אחריות ובחירה, לא כפייה, אלימות ואיומים.

לחסן אדם מתנגד ולחסן אדם מסכים זו אינה אותה פעולה ואינה אותה חוויה ואינה אותה השלכה – ולכן זה אינו שוויון. להעניק לכל אחד את המזון הבריא לו זה שוויון, זה לא אומר שכולנו צריכים לאכול את אותו הדבר.

במקום לכפות את תפישת עולמנו על האחר כל אחד צריך לעצור ולבחון מה הוא עוד יכול לעשות, למען בריאות הקהילה האנושית והפלנטה. לא להסתפק רק במה שאנחנו ממילא עושים אלא באמת להשקיע מחשבה: אולי אני יכול לבטא פחות מרירות ולהפסיק להרעיל את הסובבים אותי בפחד וחוסר שביעות רצון, אולי אני יכול להושיט יד למישהו שעכשיו במצוקה, אולי אני יכול להקפיד יותר על מיחזור, או לצרוך פחות בגדים וזוגות נעליים ועל ידי כך לשחרר את העבדים שמייצרים לי אותם בתנאי סבל. אולי אני יכול לצרוך מוצרים יד שנייה, לנסוע בתחבורה ציבורית, להתנדב לעזרת אוכלוסיות מוחלשות, לוותר על מחצית מהבשר שאני אוכל כדי שהתנאים של בעלי החיים והפלנטה ישתפרו, לעלות על הכביש עם יותר סבלנות, לכבד את המרחב האישי של האדם שעומד בתור לפני. כל אלו יכולים לתמוך בבריאות הציבור ואם כל אחד יבחר דבר אחד נוסף מעבר למה שהוא עושה, בריאות ואיכות החיים של כולנו תשתפר.

בריאות הקהילה האנושית אינו מסתיים בנוגדנים למחלות. אדם רגוע, שלם בתוך עצמו, שחש ביטחון בחברה בה הוא חי, הוא אדם בריא שיכול להתמודד גם עם אתגרים בריאותיים באופן טוב יותר.

העולם נהיה קטן וצפוף כי אנחנו תופשים את איכות השוויון כמשבצת שבה כולנו צריכים להצטופף בה. זה אינו שוויון, זו שליטה וחוסר אמון בטוב שבאדם, ביכולת שלו לשיקול דעת. במשבצת הזו אנחנו נלחמים בעצמנו ונלחמים אחד בשני, והיא קטנה מידי ביחס למי שאנחנו.

כדי שלא יהיה צפוף אנחנו צריכים להבין את השוויון כהתרחבות, בה כל אחד ערב לאחר אבל באופן שהוא בהלימה עם הקול הפנימי שלו, שוויון בעשיית טוב, כל אחד על פי הכישרונות ומה שמתאים לגוף לנפש ולרוח שלו. במצב כזה ממשבצת אחת צפופה מתרחב הלב ומתרחב העולם.

פוסט זה נכתב ב- 24 למאי, 2020

  1. 01/01/2022 at 21:43

    אלה

    כמה יפה

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן