נפגשנו בשבוע שעבר לשיעור ראשון בקורס מערכות יחסים, אני מרגישה שהמפגש של שבוע שעבר הוריד לי כמו קליפה של גוון מסוים למציאות. מאז המפגש המציאות יותר עירומה, ואולי האמת יותר קרובה. ההבנה של הרגע כמפתח למערכת היחסים שלי עם העולם ובכלל הפירוק של מערכות היחסים כמהדהדות לא את היחס שלי לעצמי (רעיון המראה המוכר) אלא את מבנה ההתייחסות שלי לחיים, לקיום… היא רמת הפשטה שאני מבינה בצורה יותר ויותר מוחשית
אנחנו עוסקים לא פעם במערכות יחסים כראי ליחס שלנו לעצמנו: אני אוהבת את עצמי אני לא אוהב את עצמי, אני ביקורתי, אני זורם, אני מתנגדת, אני קורבנית. זו נקודת מבט חשובה לאימון הגוף הרגשי, אבל מה שאנחנו לפעמים מפספסים, זה שמתחת לביקורתיות שלי על עצמי או אחר יש למעשה ביקורתיות, כלומר ויכוח עם החיים, ואם אני מתווכח עם החיים איך לא אתווכח עם עצמי, איך לא אתווכח עם אחר, ואז מה נשאר למי שנשאר איתי במערכת יחסים להיות… מי הוא כבר יכול להיות עבורי, כמה חופש יש לו להיות מי שהוא, כמה אני כופה עליו תבנית שלא קשורה אליו כלל, האונס העדין הזה נובע מהרבה אקסיומות ומחוסר הבנה של מבנה זרימת אנרגיה
זו אינה השלכה רגשית, זה כלא שאני מצוי בו ומאלץ לעצמי שותפים לתא
21 ליוני, 2023