עלבון

1 לספטמבר, 2023

אירוע שאירע הבוקר (יום שישי)

אני קמה בתחושה של חשיפות גבוהה והמון רגישות,

כותבת פוסט שמנסה להעביר את החוויה

מקבלת תגובה לפוסט, שהפחד שאני חווה הגיוני מאחר ואני מוחקת תגובות של אנשים שרוצים לחזק אותי

מרגישה כמו ארס ואלימות פולשים לתוכי, נהיה לי חשוך, הלב דופק מהר

מנסה רגע להבין מאיפה מגיעה התגובה ואיך היא קשורה למעשה שעשיתי או לפוסט, נבהלת מהרעיון שאולי נהגתי לא ביושרה או כבוד ומישהו נפגע ממני

מבקשת מהצוות שלי שיעזור לי לברר, כי בינתיים אני מרגישה נפלשת,

בירור קצר מעלה שכותבת התגובה הגיבה לפני מספר שבועות לשידור והיתה בטוחה שמחקתי את התגובה שלה

בירור קצר נוסף מגלה שהתגובה שלה נמצאת בדיוק איפה שהיא כתבה אותה, בקבוצה, ולא בדף הפרטי איפה שהיא חיפשה אותה, ולכן סברה, כנראה, שמחקתי אותה

בינתיים התגובה שלה בפוסט שלי מהבוקר מונחת ככתב אישום שאינו קשור לפוסט, או לאמת , משאירה אותי, כדמות ציבורית, חשופה. כמישהי שאינה מכבדת תגובות של אנשים, והפחדים שציינתי בפוסט, בצורה כל כך חשופה עוברים עיוות והופכים לעונש שאני ראויה לו

ולמה אני מפרטת

כמה מהר, כשאני פגוע, אני מרגיש לגיטימציה והצדקה לפגוע באחר, כי אני בטוח שאני צודק,

כל אלו מתקשרים באופן ישיר לשידורים שהעברתי השבוע

אנחנו מתייחסים בבית הספר בחרדת קודש לכל פנייה שמתקבלת, גם אם היא מנוסחת לפעמים באופן קשה. כבוד האדם הוא ערך נעלה עבורנו, אני מתייחסת בחרדת קודש לנוכחות שכל קורא ומאזין מביאים למרחב שפתחנו בבית הספר. הרגישות והסבלנות של הצוות שלי שמנהל את התקשורת עם לומדים היא נר לרגלינו. אנחנו מקדישים בכל פגישת צוות שבועית זמן ניכר להבין איך להתייחס לכל פנייה, בין אם פנייה של תוכן, בין אם בקשת עזרה, בין אם תגובה לפעמים קשה ואלימה, להבין איך לסייע, וכשצריך, איך לשים גבולות מכבדים שעדיין מאפשרים תקשורת ולימוד ותהליך.

ואני גם לוקחת בחשבון, שלפעמים קורות טעויות ויש אי דיוקים אבל הם לא מצדיקים תוקפנות, רק סבלנות ובירור

ברור לי שחוויית הפלישה והאימה שחוויתי כתגובה גופנית הבוקר אינם פרופורציונאליים לאירוע, אני חייבת ללמוד לארגן את עצמי יותר טוב. ושגם אם בעתיד אפגע במישהו, בטעות, (זה יכול לקרות) יש לי הזכות שיבררו את זה איתי ברגישות ולא בתוקפנות, אני לא אדם שמתנער מאחריות, אני אדם שיודע לבקש סליחה אם אני מרגישה שטעיתי

אני יודעת שלא הייתי מצליחה להחזיק את כל הפעילות והתקשורת מול כל סוגי התגובות שמגיעות אלי בלי הצוות שעוזר לי לנווט את המסע האנושי המורכב הזה של רגישויות

החוויה של הבוקר מנכיחה לי, כמה עלבון יכול להיות רגש כואב, ואיך הוא יכול לחבל לנו וכמה קשה לנהל אותו, ואני ממש מצטערת שמי שכתב את התגובה חווה את הכיווץ הזה, כי חשב שמחקתי אותה אחרי שהשקיע זמן ומחשבה לכתוב אותה, זה באמת יכול להעליב

אם היו מבררים איתי בהודעה אישית, בזמן אמת, לא היה נצבר עלבון שווא

כמה קשה לחיות באמון וכמה קשה לחיות בלעדיו

שולחת אהבה כנה, לכל מי שאי פעם חווה עלבון, יודעת מניסיון אישי כמה זה רגש כואב

ובהמשך לשני השידורים השבוע

מאחלת לכולנו לקיחת אחריות אישית מלאה על מה שיוצא מאיתנו ומה אנחנו שמים במרחב, כמו גם עיבוד באהבה של מה שפוגש אותנו

שנזכור תמיד שאנחנו טובים, ושהטוב הזה הוא העצמה שלנו להתמודד עם מה שמגיע

מאחלת לכולנו שנה של אצילות רוח, התעלות, אהבה ואמון