תפריט
יש משהו מעניין בדרך שבה אנחנו מתייחסים לפידבקים מהסביבה.
זוכרים את הימים בבית הספר כשחיכינו למילה טובה מהמורה? או את הפעם הראשונה שהצגנו פרויקט בעבודה וציפינו לתגובת המנהל/ת? משהו בנו עדיין מחפש את ה”מבוגר האחראי” שיאשר שאנחנו בסדר, שאנחנו בדרך הנכונה.
כמו פרפר שנמשך לאור, גם אנחנו נמשכים ללייקים, לתגובות חמות, למילים טובות – מלקוחות, מעוקבים, ממנטורים. זה טבעי, זה אנושי, וזה אפילו נעים. אבל…
מתוך עבודה פנימית עמוקה ומתמשכת, אני רואה איך לאט לאט משתחררת התלות הזו בפידבקים. איך המרחב שלי גדל. איך ההחלטות שלי נובעות יותר ויותר מתוך קול פנימי ברור, ופחות מציפייה לאישור חיצוני.
כשהפידבקים לא מגיעים בכמות או בטיימינג מסוים, אני לומדת להישאר מחוברת לערך שלי, למה שאני מביאה לעולם. זו עבודה יומיומית, אבל התוצאות שלה משחררות את הכבלים, את מה שמצמצם ומגביל, ומאפשרות לי להעז לעשות דברים שקודם לא באו בחשבון.
למשל, שמחה לשתף שהשנה התחלתי ללמד באקדמיה, בקורס התנהגות צרכנים לתואר ראשון בניהול, במכללה האקדמית הדסה, או לעלות בלייבים על נושאי שיחה מרתקים בלי להתכונן יותר מדי ובלי מצגת מובנית.
זה לא אומר שאני מפסיקה להקשיב לפידבק. להפך – כשאנחנו משוחררים מהתלות הרגשית, אנחנו יכולים לקחת ביקורת בונה ולהשתמש בה באופן פרקטי לצמיחה. ההבדל הוא ביכולת להפריד בין הרגש לבין המידע המועיל.
כשאנחנו לומדים לנהל את הרגשות שלנו, נפתחים בפנינו מרחבים חדשים:
-מרחב להתנסות בדברים חדשים
-לטעות ולצמוח
-להביע את הקול הייחודי שלנו באפיקי המדיה השונים ברשת ובכלל
-להשפיע באמת על אחרים
כי בסוף, כשאנחנו באמת מאמינים במה שיש לנו להציע, הפידבקים הופכים מהמטרה לתוצר לוואי נעים בדרך.
רינת בורג
5 לנובמבר, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
