נשמת המת

27 לנובמבר, 2022.

השנה 2011, היתה לי קליניקה קטנה שמשכה מגוון רחב ולעיתים חריג של אנשים, עם מגוון רחב של סוגיות, מפיברומיאלגיה, לקשיים של אמא להסתגל לילד טרנסג’נדר, לנערה צעירה שלא ישנה כבר מעל לשנה כי יש ישות שמחליפה איתה גוף והיא לא בשליטה על הגוף שלה כשהיא נרדמת, דרך אישה מבוגרת שמעבדת חוויות ילדות קשות, צעירה שאפתנית ופרפקציוניסטית שחיה מתוך מאבק מתמיד עם המציאות, אמא שהילדה שלה גוססת מגידול ממאיר, וכמה גברים חוזרים בתשובה שרוצים כלים להרגיש חיבור אינטימי יותר עם אלוהים.

לא הרבה מטופלים אבל כל אחד כמו מעולם והקשר אחר, ועם כל אחד אני מגלה את הכישורים והיכולות שלי, אם זה בהדרכה או בהילינג

באחד הבקרים הגיעה אישה בשנות השישים לחייה. שניות ספורות אחרי שהיא נכנסה בדלת חשתי מעין ענן שיוצר ניצוצות על הראש ולחי ימין. הוא הגיע מהצד ולא באופן מאוזן ולכן ידעתי שזה לא מלאך אלא נשמה או ישות. סימנתי לעצמי שזה קורה בסמיכות מובהקת לכניסה של האישה אבל לא עצרתי לחקור את זה

התיישבנו לשיחה, מסתבר שאישה זו איבדה את בעלה כמה עשרות שנים קודם בתאונה עבודה. הוא יצא בוקר אחד, כמה חודשים לאחר נישואיהם לעבודה ולא חזר הביתה. אצלה הזמן כמו קפא. הטריוויאליות של היציאה לעבודה והדרמתיות של האובדן כמו לא התעכלו ונותר בה פצע פעור

תוך כדי שיחה הרגשתי מדי פעם את הענן מעל ראשי אבל לא הרגשתי שאני יודעת מה לעשות עם הנוכחות הזו. בשלב זה של התפתחותי היתה לי כמו מפה גופנית של תחושות שממיינת את סוגי התקשור השונים אבל בשום שלב לא השתמשתי בתקשור באופן ישיר בטיפול, אלא רק כאמצעי להתבוננות והתייעצות פנימית

השיחה לא התקדמה והבנתי שאני צריכה להיענות לישות. אמרתי לה שכשהיא נכנסה חשבתי שנכנסה איתה אנרגיה נוספת ושאנסה להקדיש כמה דקות להבין מה היא רוצה כי אולי היא יכולה לקדם אותנו

התרכזתי ממש אבל לא הרגשתי שאני מגיעה לשום תוצאה, חלפו בעיני רוחי המון דימויים ומחשבות ורעיונות אבל לא סמכתי על אף אחד מהם. הדימוי של ציפור לבנה חזר על עצמו שוב ושוב אבל הרגשתי מטופשת למסור אותו. התחלתי להזיע. אני לא מדיום

בסוף נכנעתי, אמרתי לה שהדימוי שעולה לי הוא של ציפור לבנה גדולה ושאלתי אותה אם זה אומר לה משהו. היא אמרה שלא ואני כמובן אמרתי שזה כנראה לא רלוונטי, אבל אז היא התחילה לרעוד ולבכות וספרה על חיזיון שהיה לה אחרי מותו של בעלה שהוא הגיע לבקר אותה כציפור לבנה גדולה. היא בכתה וחיבקתי אותה מאחור, והיא אמרה שכך הציפור עשתה אז

במפגש שהיה לנו מספר שבועות לאחר מכן עיבדנו מוות נוסף שהיא חוותה ושוב נתבקשתי להתבונן, שוב הייתה זו פרידה מגבר אהוב. הפעם ראיתי צמיד במגרה שאולי היא מוזמנת לענוד. זה היה צמיד שאותו אדם העניק לה במתנה.
לאחר מכן היא לא חזרה עוד, היתה השלמה עם המוות של גבריה האהובים

ישנם תקשורים שבהם אנחנו נכנסים למרחב הפנימי שולחים מעין אנטנות או נכנסים פנימה לממדים פחות טריוויאליים ומתחברים למידע. וישנם תקשורים שבהם מגיעה נוכחות חיצונית לכאורה ומסמנת לנו להיכנס לתשומת לב

בדרך כלל מה שקשה זה לא לקבל את הדימוי, זה לשחרר שליטה ולסמוך על מה שמגיע, לאפשר לו לקבל תוקף בעולם מבפנים, מבחוץ זה לא באמת העניין, העניין הוא החיבור והשימוש שאנחנו עושים עם המשאבים שנגישים לנו כל הזמן, ופיתוח המיומנות לעבוד איתם בצורה מושכלת. זה האתגר והוא אינו קשור בכישרון או נטייה טבעית אלא בהסכמה והרצון להתמסר למערכות מידע מסוג אחר שהדרך אליהן אינה עוברת במכשירים מדידים אלא של אימות פנימי

לא משנה איזו ישות תבוא לבקר אותי, מבפנים או מבחוץ, אני לעולם לא אקבל כל דבר שהיא מוסרת כידע נעלה או חיוני, יש הרבה סוגים של אנשים, יש הרבה סוגים של ידע, ויש הרבה סוגים של ישויות, זה התפקיד שלי לבחון, ולאתגר כל דבר שמגיע עד שהוא מקבל את אישור האמת שלי, אחרת אני יכולה בקלות להפוך לקורבן, של אנשים, של מערכות מידע וגם של ישויות

אנחנו חיים בתקופה שתקשור בה הוא למעשה החזרת הסמכות לפרט לבחון באמצעותו את האמת כשם שהוא תופש אותה, ולכן כמעט בכל שיעור שאעביר יהיה תרגיל ישיר או עקיף לתקשור. את מערכת היחסים הזאת צריך לבנות לאט ולבסס בה אמון.