28 לאוקטובר, 2023.

היום (שבת, 28.10) יש סדק ברשתות הזרימה של האור, שדה חדש זמין והוא עדיין ריק
זה יום טוב לקדם את שיבת החטופים הביתה ולהגדיר שביל שמחבר אותם חזרה למשפחות שלהם ולישראל
אפשר לדמיין את השביל הזה ואז להאיר אותו בעצמה ולהתחיל להזרים בו אנרגיה כמו נהר, מכיוון עזה לישראל
ליצר כוח משיכה חזק ובלתי מתפשר, להגדיר את האפשרות הזאת ולממש אותה
זה לא אומר שזה מיד יתממש אבל היום להיבט התפישתי והעבודה האנרגטית שנעשה יש יותר השפעה מבדרך כלל
הסדק הזה ישאר פתוח עד בערך ה1/11. בתחילת נובמבר יש פוטנציאל גבוה לתנועה שנתפוש היום להתחיל להתמצק לממד זמן ומרחב שלנו ולהתגשם
היום אני מתחברת לידע השמאני העתיק שיש בתוכי, ואשתמש באלמנטים ובשדות אנרגיה ממרחבים שונים בבריאה. אמשוך אותם לשימושי
אדליק אש, וקטורות, ואקדיש את עצמי ליצירת נתיב והזרמת האנרגיה בתוכו. אתלה כוכבים על המרפסת שלי, כדי לתקשר עם כוכבי הבריאה ואגדיר שדות של זרימת אנרגיה כדי לחזק את העצמה של השביל והיתכנות שלו בממד הזמן והמרחב של המציאות
בימים הקרובים אעשה כל מה שאני יודעת אנרגטית לעשות כדי לחזק את האפשרות הזאת
כל אחד ואחת מאיתנו נושאים ידע שקט, זה יכול להרגיש לנו דמיוני, וזה אולי יביך אותנו וירגיש כמו לעשות בכאילו ומי אנחנו חושבים שאנחנו, ומה זה השטויות האלו
ותוך כדי שאני כותבת בדיוק את השורות האלו, על ביטול עצמי כמה עורבים התחילו לקרוא בקול מזכירים לי את החוק העליון, זה שמעבר לחוק הגלוי, מעבר למה שנדמה שאפשרי, החוק שכשניגשים אליו בתום, כמו ילד וכוונות טהורות, מגלה שיש לנו עצמה גדולה יותר מזו שאנחנו חושבים שיש לנו, ושהיכולת להשפיע על המציאות פשוטה יותר ממה שנדמה לנו, כשניגשים אליה מתוך כוונה לטוב
העורבים השחורים והאפורים דומיננטיים מאוד במרחב שלי בשבועות האחרונים מזכירים לי כל הזמן להתחבר למשוך תבניות אנרגיה חדשות מן האינסוף, לא לוותר ולא להתפשר ולהגדיר מחדש נתיבי זרימה
מזמינה כל אחד ואחת להשתמש בימים האלו, להסכים כמו ילדים להאמין שאנחנו יכולים בכוח התפישה שלנו, בפעולות של כוונה נקייה לשנות את נתיב הזרימה ולהחזיר את כולם הביתה
זה לא אומר שנצליח מייד, אבל נזכור שאין לנו שום הבנה ותפישה של השפעת המעשים שלנו בבריאה, ואם האלטרנטיבה היא קיפאון או הדחקה, או חוסר אונים, מוטב שנניע אור ונהיה חלק מתנועה, נשתמש בעצמה שלנו ונדע שעשינו את הכי טוב שלנו
ותוך כדי סיום כתיבת שורות אלו, עפו העורבים הלאה