סְפָרוֹת, משקל סגולי ולוחות שנה

5 לנובמבר, 2022.

מגיל צעיר התקשיתי עם המקצוע שנקרא חשבון,

בתיכון למדתי שלוש יחידות מתמטיקה וסבלתי מכל רגע, הייתי על סף כישלון מתמיד וכל שיעור הרגיש כמו עונש, כמו זמן שצריך לעצור את הנשימה כדי להיכנס לערפול שמאפשר לי לשרוד את זמן השיעור.

לקראת סוף כיתה י”ב הרעיון שאצטרך להשלים אחרי התיכון בגרות במתמטיקה היה בלתי נסבל. אני זוכרת ששלושה שבועות לפני המתכונת הבנתי שאני חייבת לעשות משהו כדי למנוע ממצב זה לקרות.

לקחתי נשימה וכמו עצרתי את האוויר. בזעם וכאב נכנסתי לחדר שלי ותלשתי את כל הציורים שציירתי וכיסו את הקירות, כיביתי כל תא יצירתי שפעם בתוכי ונכנסתי לספרייה ובמשך שלושה שבועות לא נשמתי.

פתרתי מתכונות במתמטיקה כמו מכונה, שיננתי סדרה של פעולות. בסוף השבועות האלו קיבלתי במתכונת ובבגרות ציון של 96 אפילו קצת יותר, ויום למחרת שכחתי הכל.

שנים אחרי התקופה הזו, ואחרי שהשלמתי תואר שני ושלישי באוניברסיטה היה לי חלום חוזר בו מגלים שלא השלמתי בגרות במתמטיקה ואני צריכה לחזור לתיכון להשלים אותה.

בשנת 2014 המספרים התחילו לדבר איתי,

זה התחיל בעצם בתחילת 2013, כאשר הייתי מתרכזת ומנסה להבין מתי זמן טוב לפעולה מסוימת הגוף שלי היה מוציא מעין מחושים בלתי נראים וממשש את האנרגיה על פי תאריכים שונים,

לא ידעתי מה בדיוק המחושים האלו ממששים ומה זה אומר, אבל אחרי המישוש האבחנה שהייתי מגיעה אליה הייתה בדרך כלל להבין האם יש עם מה לעבוד בזמן מסוים או אין.

היום בדיעבד, ואם לדבר בשפה של מספרים המחושים הללו בדקו את המשקל הסגולי של האחד או האפס במועד מסוים. כלומר, האם יש חומר לתפוש עליו פעולה או האם ההיעדר גדול יותר ואז כל חומר או אנרגיה שאשים תיפול לבור ללא תחתית.

כך הייתי מדריכה אנשים שהיו באים להתייעץ איתי. הרבה פעמים לא מדובר בשאלה, האם הפעולה שאני רוצה לחולל מתאימה או לא, אלא מתי יש קרקע פורייה לחולל אותה.

בתחילת 2013 התחלתי גם לתפוש את השינויים הרדיקליים של לוח השנה ואת הימים שמחוץ לזמן, ימים שהגיעו בסוף ותחילת כל חודש (על פי לוח השנה השימשי). זיהיתי שבתפר בין החודשים יש, בין ארבעה לשבעה ימים בדרך כלל, שאינם שייכים לאף חודש, כלומר לאף זמן, כלומר אין להם תבנית אנרגטית מובהקת, הם כמו סדק לאינסוף.

אז עוד לא ממש הבנתי מה אני עושה או מה אני לומדת, ניסיתי לתקופה מסויימת לכתוב לוח שנה חדש אבל הבנתי שזה ניסיון עקר כי יתכן ואת הזמן החדש אי אפשר יהיה לסדר במחזוריות או ליניאריות.

כשנה וחצי לאחר מכן הסְפָרוֹת ממש הגיעו והתחילו לדבר איתי ואכתוב על כך בהמשך.

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר