הצורך שלנו, הכל כך אנושי, שיראו אותנו, שיבינו אותנו ושיסכימו איתנו, הופך אותנו לא פעם ליצורים אלימים, לא בכוונה, ולא כי אנחנו באמת אלימים, אלא משום שבכמיהת הלב הזו אנחנו מנסים למשוך אלינו את האנרגיה של האחר, והאחר הזה צריך את האנרגיה שלו לטובת עצמו
הצורך הזה שיראו אותנו, שיבינו אותנו ושיסכימו איתנו הופך לא פעם למאבק סמוי וגלוי על אנרגיה, כי אנחנו מרגישים לפעמים שבלי שרואים אותנו, מבינים אותנו ומסכימים איתנו אין לנו מספיק אנרגיה לממש את עצמנו, להמשיך עם מערכת האמונות שלנו או לפעול
במצב כזה אנחנו מתחילים למעשה לגייס אנרגיה מאנשים אחרים כדי להשלים את הקיום שלנו, כדי להרגיש יותר בטוחים בעצמנו, אבל דווקא הצורך הזה להרגיש יותר בטוחים בעצמנו, שלטובתו אנחנו מגייסים אנרגיה של אחרים, הופך את העולם לאלים
לתת אישור זה למסור כוח שלי לאחר, הוא מרגיש תוקף לעצמו ואז הוא פועל עם הצידה שנתנו לו, אבל מי אנחנו שניתן אישור, או נבין או נסכים, מה גורם לנו לרצות ואפילו לדרוש את הראייה של האחר, ההבנה וההסכמה שלו
אנחנו לא חייבים אנרגיה של מישהו אחר כדי להשלים את הפעולות שלנו, זו נקראת תלות, ותלות תמיד תייצר בסופו של דבר מרד של האחר ושלנו באחר
מה אם במקום שהאחר יראה אותי, יבין אותי ויסכים איתי, הבריאה תראה אותי, תבין אותי, ותסכים איתי
מה אם במקום לגייס את תמיכת ההמונים בי, או אפילו תמיכה של אדם אחד, אקבל את תמיכת הבריאה בי
בבריאה יש כל כך הרבה כוחות ועוצמות שימסרו לי בלי שאצטרך להפעיל עליהם מניפולציה, תחנונים, כוח, או תביעה
מה אם כל אחד יראה על ידי הבריאה, יובן על ידי הבריאה וישחרר אנשים אחרים מהנטל הזה, כל אחד מאיתנו ילמד לעבוד עם האנרגיה שלו, ילמד לעבוד עם כוחות הבריאה כדי להעצים אותה וישחרר אנשים אחרים מלהשלים את הצרכים שלו
הרעיון שאני צריך בן אדם, או אנרגיה של בן אדם, או הסכמה של בן אדם כדי להיות אני, הוא מלכודת דבש שהופכת לקן צרעות, וצרעות יודעות לעקוץ ללא מגבלה, וזה כואב
7 ליוני, 2023