ניהול שדה האנרגיה

10 לאוגוסט, 2023.

בחודשים האחרונים אני עוברת שינויים מואצים ורדיקליים בגוף, ובניהול שדה האנרגיה שלי

אני לא עוברת אותם לבד, מנובמבר יש בבית שלי נוכחות מוגברת של ישויות אור ומלאכים שעוזרים לי לעשות את המעבר, הן לתזונה פראנית והן להגדרה מחודשת של הזהות. שזה בעצם אותו דבר

מעבר מלהיות אדם בעולם ובגוף ללהיות ישות אור בשדה, ובבריאה

זה כולל הרבה מאוד עבודה אנרגטית ושינויים בתזונה, אבל מה שמכיל או מאפשר או מניע את זה זו המודעות

כשאני מתבוננת לאחור, מהרגע של ראשית המסע המודע שלי, רוב העבודה שלי היתה להתחבר לגוף ולבנות באמצעות החיבור הזה את השדה שלי. השדה הוא מרחב האור שעוטף את הגוף, ומיוצג גם במבנים של הצ’אקרות, בחיווט של השדה עם הקואורדינטות של הפלנטה והכיוונים של מזרח, דרום, מערב וצפון, למעלה, למטה ומרכז, ועבודה עם אלמנטים

בניית השדה היא למעשה הרחבת תפישת הגוף והאפשרות לתת לו תמיכה בגוף הגדול שהוא הגוף הפלנטרי.

לפני כארבע שנים לקחתי את זה שלב נוסף, התחלתי לעבוד עם הומאופתיה והתחלתי להגדיר את האיכויות שהשדה שלי זקוק להן, רשת לבנה וקלה שתחליף את השרירים, רטט צלילי שיאסוף את חלקיקי האור, שקט שמצוי מעבר למערבולות הצ’אקרות. כשהתחלתי את העבודה הזאת לא ידעתי להגדיר מה בדיוק אני עושה, אבל עכשיו במבט לאחור אני מבינה שהעברתי עוד נוכחות לשדה מתוך צורך עקבי לשחרר עומס מהגוף, לרוקן אותו, להקליל אותו, לאט לאט עוד ועוד מהנוכחות עברה לשדה וזה גם תמך בתנועה לעבר תזונה פראנית, אבל זה הרבה מעבר לזה

זה להבין שהכל הוא צורות מחשבה, הרגלים, ואני יכולה להגדיר את המבנים שמתוכם אני מתקיימת ואת מערכת היחסים שלהם עם המרחב שבו הם מתקיימים

זו למעשה תנועה של התקת נקודת התפישה למודלים חלופיים והגדרה מחדש של מרחב הקיום

זה אולי נשמע גדול, או מסובך אבל זה בעצם כמו לקחת פקעת חוטים סבוכה, כל כך סבוכה וצפופה עד שהיא נראית כמו מציאות מוגמרת שנקרא לה פלנטה, ואדם בעולם, ולהתחיל לאט ובסבלנות לפרום קשר אחר קשר

הקשרים נפרמים והחוט מתגלה, החוט כבר לא דומה לפקעת. פקעת היא כבר דבר, חוט הוא אפשרות, אפשר לתפור איתו, לרקום, לסרוג, אפשר לארוג איתו, חוט הוא כמו חומר מקור לעומת התוצרים האינסופיים שהוא יכול לממש מתוך עצמו

העבודה הזאת של פרימה דורשת הרבה סבלנות ועקביות והתמדה, היא גם דרשה הרבה אמון כי היא דרשה לא פעם לפרום את האדמה שהייתי בטוחה שמחזיקה את הגוף והרגליים שלי, היא דרשה לפרום מערכות יחסים, להגדיר מחדש תקשורת, וזרימת אנרגיה, להגדיר מחדש חיים ומוות

לא עשיתי את זה עם יעד ברור, כשהתחלתי לא חשבתי על תזונה פראנית, כי לא עלה על דעתי שזה משהו שקיים, לא היו לי יעדים, פשוט חיפשתי איזו חירות, מהבגדים שסגרו עלי,

זה היה ועודנו מסע שכל פעם מפתיע אותי מחדש בכיוונים שהוא מגיע אליהם ואני נעה בין להתמסר ולאפשר, לבין לנווט ולארגן את עצמי במיקוד וכוונות ברורות

את המיומנות הזאת של ניהול שדה האנרגיה, של הבנת הממדים שמרכיבים אותו, של היכולת להניע בתוכו אנרגיה אני מלמדת במסלול השנתי

ההשפעות של זה הן אינסופיות והיקפיות, עצמאות גדולה יותר בתפישה, עצמאות גדולה יותר בבריאות הגוף, עצמה גדלה בחילופי אנרגיה עם הבריאה, הרחבת גבולות התפישה, חלימה והדרכה פנימית, ראייה אל מעבר לפקעת, לפלנטה ומה שנדמה כחוקי היסוד. זה להיות מאסטר של שדה האור שהוא אנחנו

המיומנויות האלו מרגישות לי היום כל כך בסיסיות שאני לא מצליחה להבין איך לא מלמדים את זה מגיל צעיר.

איך אנחנו לוקחים שיעורי נהיגה לרכב אבל לא מקבלים מדריך בסיסי לעבודה עם הגוף והמרכבה שנושאת אותו

https://us06web.zoom.us/j/84760014577…

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר