כאשר אנו מקימים עסק, או יוצאים עם מוצר חדש, פרויקט חדש, או כל דבר שמרחיב את העסק, אנו מותחים גבולות של עצמנו. בדרך כלל זה עובר דרך חשכה, בגלל האי וודאות והפחד מהלא נודע, פחד מכשלון, מהצלחה, מכל דבר שאנו לא יודעים בבירור לאן יתפתח. זו כמו דרך שאנו רוצים לצאת אליה אבל היא חשוכה. אז אנו מצפים מאחרים שיאירו לנו אותה. מצפים שיעמדו בצידי הדרך (לקוחות, צופים, גולשים) וכל לייק, תגובה, רכישה, ווטצאפ מאיר לנו את אותה הדרך. זה נחמד לקבל תגובות חיוביות שמציתות אור ושמחה, והן באמת גורמות לדברים להראות יותר ברורים. כי אם מישהו אחר מרוצה ממני, אז כנראה אני בסדר… בדרך הנכונה. שנים שלמדנו להתפתח כתוצאה מפידבק של אחרים (לקוחות, הורים, חברים) וגם זו דרך של למידה. אבל כאשר אנחנו יכולים להפעיל את הפנס שבתוכנו – אנחנו יודעים להאיר את הדרך בה אנו מאמינים. גם אם היא חשוכה כעת, גם אם אנו יכולים להאיר רק 200 מטר קדימה. לאט לאט אנו לומדים להאיר חצי קילומטר, קילומטר ואז… לומדים לצעוד גם בעיניים עצומות. תמיד יהיה נחמד לקבל פידבק טוב ממישהו, אבל ההבדל הוא שאנו לא תלויים בפידבק. אנו לומדים להאיר לעצמנו – להעלות את התדר, לכייל אותו לממדים הדרושים לנו להתרחבות. ואז, כשפשוט צועדים וממשיכים לצעוד, דברים קורים. העסק מתפתח, ואנו צומחים יחד איתו כמו ספירלה.
רינת בורג
25 לספטמבר, 2023