אקלים

11 לנובמבר, 2021.

בימים אלו אני עסוקה כמו רבים בנושא של אקלים. על פי תפישתי אקלים כדור הארץ הוא שיקוף של המצב הנפשי של האנושות. מצב לא מאוזן, מצב של טראומה, הדחקה, פחד, וזרימה מוחלשת מאוד של אנרגיית חיים. ההדחקה יוצרת התפרצויות של רגש ומים במקומות אחדים ושממה באחרים, הקושי של האנושות לזרום בין מצבים ממקום של פתיחות לשינוי ותנועה מייצר אקלים קטוע, צועק, מוחלש, מבולבל.

כבר זמן מה שאני עוסקת בתחום של גשם, איך ללייצר גשמי ברכה ואיך למצוא ולגלות מים טהורים באדמה.

נפש היא מים והלימוד של הנפש הוא לימוד של המים, הזרימה של הנפש היא זרימה של המים ויצירה היא המפתח לזרימה. במצב תודעה של תחזוקה, הנפש כלואה במחזוריות שכוח החיים שלה הולך ומתמעט בו, במצב של יצירה הנפש פורצת מן המחוזריות אל כוח חיים מתחדש ומתעצם.

במובן מסויים אפשר לנסח הרבה מהלימוד שאני מביאה כריפוי נפשי לריפוי המצב האקלימי של כדור הארץ שלנו.

תחום נוסף שאני עוסקת בו הוא מה שדון חואן היה מכנה אומנות הייקוש. למידה של שדות אנרגיה, הבנת החוקיות שלהם ואז השתתפות פעילה מתוכם אל יצירת מציאויות.

בשנת 2012 יצאתי עם אדם מופלא ומעורר השראה בשם אורי רוזנברג Uri Rosenberg, לצלם סרטון. אורי אז רק התחיל להתנסות ביצירת סרטי וידאו (מאז הוא התקדם ליצירות מיוחדות ומופלאות ביותר). היה לו רעיון לקחת את השיר של אנייה rain ולצלם אותו במדבר עם דמות אישה לבושה מעיל גשם כחול, מגפיים אדומות ומטרייה אדומה. והאישה היתה אני. את הרעיונות לסצינות בנינו יחד.

ואז… ב22 ליוני 2012 יצאנו למדבר ליומיים של צילומים. בשיא החום של היום הארוך בשנה הסתובבתי במשך שעות במעיל גשם מגפיים ומטרייה והתנהגתי כאילו יורד מלא גשם. בסוף יום הצילומים השני ראיתי שהחמצתי כעשר שיחות טלפון מאמא שלי, היא היתה מאוד לחוצה כי מסתבר ששטפונות בזק שטפו את הר הנגב והערבה, אנחנו כבר ישבנו לארוחה בערד ולא ידענו על כך כלל. ב2012 זו עוד היה ממש ממש חריג לשטפונות בסדר גודל כזה בשלב כזה של השנה.

ההסכמה ליצור, בשביל הכיף, לא בשביל מטרה, ליצור בלי שזה יהיה מושלם, פשוט כדי לתת לנפש דרור, משחק ושמחה, תשחרר את המים לזרום זרימה מחייה. הישיבה מול המסכים, בנפש מכווצת, השהייה במערכות יחסים אלימות מבוססות הדחקה, מביאה את הבצורת ואז כשאי אפשר יותר להחזיק בבטן יוצרת הצפות.

יצירה מייצרת זרימה והתחדשות של כוח החיים ובתקופה זו אנו זקוקים לה יותר מתמיד. זה לא צריך להיות משהו מסובך, מושלם או אפילו יפה, רק לאפשר לה לצאת החוצה ולאפשר לה לגלות את עצמנו בעוד צורה.

הזהר בסרטון הזה עוד היתה עם שם אחר, היא נראית ממש שונה, גלגול אחר. אחת התשוקות וההנאות הכי גדולות שלי זה להחליף צורה, לגלות את עצמי בכל זמן כמישהי או משהו אחר, לא מחוייבת לזהות אחת

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר