מרים

31 לדצמבר, 2021.

בחודשים האחרונים אני פוגשת את מרים אימו של ישוע. המפגש הוא אנרגטי ותודעתי, אנחנו מחוברות, מגיל ארבע עשרה אני יודעת שהיא שוכנת בתוכי. הפחד היחיד סביב קבלת המחזור החודשי שלי היה שאכנס להריון ואף אחד לא יאמין לי שלא  קיימתי יחסי מין. עם החרדה הזו חייתי הרבה שנים והידיעה של האפשרות הזו קיימת בי גם היום, כאפשרות סבירה ואף מתבקשת.

מרים היא הנביעה של ההתחלות, הקצה הגלוי של האינסוף, שקופה כמו מעיין צלול, שקטה יותר מדממה ויפה אל מעבר לנתפש. נקודת המפגש בין האלוהות ליופי ממנו נובעות תבניות של אור, פרח החיים, לא העץ על הסתעפויותיו האינסופיות אלא רגע התגשמות נביעותיו.

מרים נותרה מחוץ למשוואה, מחוץ למשולש, והמשולש כמו המשוואה, כמו עץ הדעת, אינו מתחדש עוד ומה שאינו מתחדש מתעכל ומתכלה, ומה שמתכלה כעת אינם נתוני המשווה כי אם המשוואה עצמה, הזמן.

מרים היא הזמן החדש, זה שמחוץ למשוואה, זה שנובע תבניות של יופי. היא מצב התודעה של ההתחדשות, היא נקודת המודעות המזמינה כעת את האנושות להתפתח בתוכה.

שאלתי את מרים מדוע היא הולידה ילד לייסורים והיא ענתה:

“ילדות היא ייסורים.ישוע לקח את הייסורים אבל האנושות נאחזת בילדות. הייסורים כבר שוחררו, זו רק עמדת הילד שמעכבת מלחוות זאת. התכלית הינה ביטוי היופי האלוהי ושחרור הסבל הילדי. לא עושים זאת, מאפשרים זאת. החיים אינם נובעים מן הרחם, הרחם הוא רק מטאפורה.”

מדוע הולדת ילד ולא יופי?

“הילד הוא רק מיתוס, כמו האם. יש מי באנושות שמשתמשים במיתוס כשמיכה להתחמם בלילה הקר ונשארים מנוחמים בחשכה ויש אלו שמגלים בו את הסדק ומוותרים על הנחמה אל עבר תנועה של התרחבות. המיתוס הוא מבנה כיסוי וגילוי בהתאם לתודעה התופשת.”

מרים ואני נפגשות בתבניות אור משותפות. חלק ממני תמיד היה ונותר מחוץ למשוואה. החלק שנותר בחוץ הוא זה שמאפשר את התחדשות פרח החיים, הוא זה שאינו מאפשר הזדהות מלאה עם הקיים או שייכות. זרות זו היא השער לאפשור והאפשור הוא הפלא.

מרים התגלתה אולי כאמא אבל היא מעולם לא הולידה ילד והיא נשארה מחוץ למשוואה כדי לאפשר לנו לשחרר את הילדות ואת האימהות ואת הלידה כמצבי תודעה מתווכים לתנועה. במצבי תודעה אלו קיים סבל. במרים קיימת הזמנה לגלות את החיים ותהליך התהוותם באופן נטול תהליך, נטול ילדות, נטול מקור.