מקסמת הבחירה החופשית

23 לאוקטובר, 2022.

אתמול בערב עליתי לשידור בנושא מקסמת הבחירה החופשית, פוליטיקה ומסחר. נושא הבחירה החופשית הוא נושא רגיש, ולא פעם התגובה המידית לערעור הרעיון הזה היא: “אז מה, אני עבד?”

מאוד קשה לעכל את הרעיון ששום דבר אינו בחירה, אף על פי שגם החיים עם הרעיון הזה כלל לא פשוטים ומייצרים לא מעט צרימות וסבל.

כשרעיון תופס כל כך חזק את התודעה האנושית, שווה לבחון את מה הוא משרת. וגם להסכים לאפשרות שאף על פי שרעיון תופס מאוד חזק, מהמימד הפיזי ועד הרוחני, זה לא בהכרח אומר שהוא נכון.

לגעת בבחירה החופשית מרגיש לפעמים כמו לגעת בטאבו. אבל טאבו הוא לא יותר מקו אדום שהחברה מסמנת לעצמה גבול בתוכו, גבול הוא לא מקדש, בטח לא כשהחברה שהוא תוחם נראית כמו החברה אליה הגענו.

הטאבו של הבחירה החופשית הפך להיות הגבול שמגדיר אותנו כחברה אנושית ומבדיל אותנו לכאורה מעולם החי. כל איתגור של הטאבו הזה מגיע מייד עם הפחדות ופחדים.

אם לא תבחר יהיה יותר גרוע, זו חובה לבחור, אתה אחראי כי אתה בחרת, אתה אשם כי אתה בחרת. עם הסטרט-אפ העתיק הזה של בחירה חופשית הגיעו אפליקציות כמו בתי משפט, גבולות, חוקים, צדק, פוליטיקה, משא ומתן, ואשמה. כי אם אני בוחר אולי אני יכול לבחור טוב יותר או אחרת, וככה הרעש המקריין של הראש באמת הופך אותנו לעבדים. עבדים בניסיון להגיע לאנשהו, להשיג משהו, ומרחיק אותנו ממי שאנחנו, שזה הכול.

אנחנו כמו החמור שנושא את המשיח, כשאנחנו יכולים להיות המשיח בעצמו – הרגע שבו אנחנו מוותרים על רעיון הבחירה החופשית ומקבלים את מה שייש ללא משא ומתן הוא רגע של גאולה.

האאוט-סורסינג של הבחירה החופשית לנשמה הוא אחת המניפולציות היותר כואבות של עולם הרוח. מאחר וברור לנו יום יום, שאנחנו לא בוחרים, וקשה לנו להכיל את זה, אומרים לנו שהנשמה שלנו בוחרת, אנחנו פשוט לא מבינים כרגע מתוך נקודת המבט המצומצמת שלנו את הבחירות שלה. זוהי מניפולציה שקשה לבלוע בה עולם הרוח שותף לניפוח אשליות.

אז למה, מה משרת רעיון הבחירה החופשית… הוא ללא ספק משרת שליטה ומאבקי כוחות, אבל מעבר לכך, כיצד הוא שירת את ההתפתחות של המין האנושי… והוא אכן פיתח.

רעיון הבחירה החופשית עוזר לנו להכיל את ההווה, הרעיון שההווה אינו אקראי ואנחנו לא שבויים שלו ושגם אם לא בחרנו ולא היינו בוחרים בו,

כלומר גם אם אנחנו במצב של דחיית עצמנו,

רעיון הבחירה מתווך לנו באופן עקיף שזה חלק מאיתנו, שרצינו בכך ועלי ידי כך מעסה את השרירים התפוסים ועוזר לנו להתקרב להווה, לעצמנו, למה שהוא אנחנו.

רעיון הבחירה מעביר אותנו ממצב של התנגדות למצב של משא ומתן, של חקירה, של הסכמה ללימוד, הוא כמו סם הרגעה, משכך כאבים שעוזר לנו להתקרב לעצמנו וככזה הוא עשה את תפקידו,

אבל לא בטוח שהיאחזות ברעיון הזה כרגע ממשיכה לשרת את המין האנושי שהפך משועבד לו

כל רעיון טוב או מקדם ככל שיהיה, יהפוך ברגע מסויים לעבר שלנו ורעיונות חדשים יחליפו אותו.

הטאבו מקבע סטטוס קוו ומאפשר למידה קולקטיבית אבל בסטגנציה מתחילה התדרדרות והערך המיטיב של רעיונות נשחק ויש תחושה נכונה של פיחות.

יתכן והטאבו הזה שהרים את החברה האנושית לזמן מה מוריד אותה כעת מאוד. עמדת המשא ומתן המתגלמת בפוליטיקאים או סוחרים היא לא אסתטית והפוליטיקה הזו היא עמדה שנמצאת בתוכנו. היא צובעת את העולם בצבעים מסויימים שלא בטוח שמעשירים אותנו יותר בחדווה.

אני אינני מצביעה לפוליטיקה, אינני נותנת את הקול שלי לעמדת המשא ומתן מאחר ואינני יכולה להדהד צורה זו של מודעות.

מה מתאפשר בקיום חורג פוליטיקה, משא ומתן ובחירה חופשית לכאורה

זה פלא שהעתיד יגלה

החירות מעול הבחירה החופשית, היא גם חירות להתמסר באהבה למי שאני, למה שאני ולאפשר לשינוי שממילא קורה, לא בזכותי ולא באשמתי, לקרות יותר ברכות ואני חושבת שזה משהו שרבים מאיתנו מייחלים לו.

אנחנו איננו עבדים. עבדות היא מצב נפשי, רעיון הבחירה החופשית אינו משנה את מה שממילא קיים והשחרור של הרעיון הזה לא משנה את מה שממילא קיים.

זה לא אומר שאני צודקת או טועה, זה פשוט מי שאני כרגע ובעוד רגע אהיה משהו אחר.

אנחנו הכול ודבר מכל מה שהוא אנחנו אינו מגדיר אותנו

התנועה חזקה מן האישיות וזו הברכה המפחידה ביותר בה בורכנו.