דף הבית » פוסט » מפגש עם קבצן ונדיבות

מפגש עם קבצן ונדיבות

לפני כמה ימים פגשתי מקבץ נדבות

זה היה במרכז קניות, הוא לא נראה כמו מקבץ נדבות קלאסי, הוא היה לבוש די טוב, נקי, בשנות השלושים לחייו, עם שני קביים תומכים. הוא לא ישב במקום מסוים עם כוס, אלא פנה תוך כדי הליכה לעוברים ושבים

כשהוא פנה אלי הייתי בדיוק בטלפון, ומשהו בפנייה שלו בלבל אותי אז אמרתי למי ששוחחתי איתה שאחזור אליה ופניתי להוציא את הארנק, כל הסיטואציה תפשה אותי לא אסופה

הוא התחיל לברך אותי

ידעתי שיש לי בארנק שטר של עשרים, השטר של העשרים היה מקופל בתוך שטר של חמישים וזה קצת סיבך אותי

בסופו של דבר הצלחתי להוציא אותו ונתתי לו, הוא הודה לי ואמר:

“לרגע נלחצתי כשראיתי אותך נוגעת בשטר של החמישים”

שאלתי אותו “למה נלחצת?”

אז הוא אמר: “כי זה הרבה וחשבתי שאת הולכת לתת לי אותו, ופתאום התרגשתי ומאוד שמחתי שאת מתכוונת לתת לי אותו”

הוא אמר בדיוק מה שעבר לו בראש, בצורה שקופה

כשהוא דיבר יכולתי להרגיש את התקווה הזאת של מישהו שחושב שהוא מקבל מתנה גדולה ואז מקבל אולי את הדבר הרגיל. זה לא היה עניין חומרי, זה לא הרגיש קשור לקבצנות או כסף, רק התקווה הזאת לקבל משהו יותר מהציפיות שלך, או המחשבה שאתה הולך לקבל משהו יותר גדול

נתתי לו את השטר של החמישים

ואמרתי לו “בבקשה תשמור על עצמך ועל הבריאות שלך”

אולי אמרתי עוד כמה מילים אבל הן התערבבו במילים שלו שביטאו התרגשות והוכרת תודה והרבה ברכות. בשלב מסוים הוא אמר שהוא היה מחבק אותי אבל אסור לו, וחשבתי לעצמי שהקבצן הזה הגיע אלי מאלוהים כי אני לא מהמתחבקים, הוא המשיך לברך אותי הודיתי לו, הוא המשיך בברכות והתחלתי ללכת, הרגשתי שהרגע הסתיים

המפגש הקצר קיפל בתוכו הרבה רגעים, כמו בהילוך איטי, והתקיים כמו בתוך סדק, סדק במרכז הקניות, סדק בזמן

הלכתי משם קצת חסרת ביטחון ומבולבלת. הכל קרה יותר מהר מההבנה והתפישה שלי

כשנתתי לו את השטר של החמישים הוא לא החזיר את השטר של העשרים וזה הרגיש לי בסדר

לא הצלחתי להבין מה אני מרגישה. הרגע הזה של ההחלטה לתת לו חמישים היה רגע של אור ושמחה, זה הרגיש מדוייק

אבל אחרי שהלכתי זה הציף דברים

בלילה חלמתי שאני קונה מתנה לילדה של מישהי, שמלה במאתיים חמישים שקלים, שהילדה מאוד רצתה והאישה שהיא כנראה אמא שלה צועקת עליי שזה יותר מידי ומתעקשת שאני אחזיר את השמלה, אבל אי אפשר היה להחזיר כי היא כבר לבשה אותה, וגם בסוף היא לא החזירה לי את השמלה ונשארתי בחלום מוכבדת ומכווצת בלי לדעת מה אני אמורה לעשות. היא גם כעסה, גם אמרה שהגזמתי (אולי הגזמתי) וגם לא החזירה אותה. החלום סימן לי מקום קצת מפוצל ומשותק, רצון לתת יותר והרבה ובנדיבות ואיזה צד פנימי שחושש מכך, מכווץ מזה וחסר ביטחון מהרבה סיבות

בפברואר שעבר שמתי לי כוונה של נדיבות כאיכות מכוונת. כיוונתי להרחיב את הנדיבות, ואני מרגישה שהגשמתי אותה. המסע לנדיבות כנה הוא בעיקר מסע של אמון

אולי זה הזמן לעוד הרחבה, עוד נדיבות, עוד אמון

קבצן אמיתי לא רק לוקח כסף הוא עושה עוד כמה דברים

הוא מברך

והוא גם לוקח נטל אנרגטי מכביד, ובעצם מטהר משהו משדה האנרגיה שלנו

כשאנחנו משלמים לקבצן אנחנו משלמים לו על השחרור מן הנטל הזה והוא מברך אותנו על השחרור מן הנטל הזה, זו פעולה מזככת

לא כל הקבצנים הם קבצנים אמיתיים, כמו שלא כל הרופאים או המורים אמיתיים, ונמצאים במקצוע מהסיבות הנכונות, וזו פשוט נראית להם דרך להתפרנס

הקבצן שפגשתי היה אמיתי

מצרפת את הטקסט על הקבצן, מתוך ספרי “מעשיות בזמן”

” הקבצן

יושב הקבצן בקצה הסמטה על ארגז נמוך, מכנסיו גדולים ממידתו, קשורים בשרוך ישן, נעליו בלויות וסוליותיהן פעורות, קמטיו ארוכים וזקנו פרוע. לראשו כובע המכסה שיער לא סדור

ממקום מושבו של הקבצן לא מתחלפות העונות והימים לא מתחלפים בלילות. ישיבתו הכפופה, לחייו השמוטות ועיניו המביטות מטה, לא מאפשרות לזמן להיכנס בתחפושותיו ולהערים עליו במופעיו המתחלפים. לא החורף ולא האביב משכנעים את הקבצן, והזמן נסוג ממנו כחתול שכמעט נתפש במעשה אסור והוא מסובב ראשו כאילו כלל לא התכוון, פוסע לו חרש לאחור, מתקשה להכיל את מבוכתו ומפצה עליה באדנות

הניגש לקבצן נותן לו מכספו, ואף על פי שנדמה לו שמתוך רחמים ניגש, לא מצליחים הרחמים לפעום בליבו. הוא שם מטבעותיו ולרגע נדמה שעוּלוֹ של יום מוּסָר מעל כתפיו והקבצן נותן לו הצצה אל מה שיכול היה להיות אם לא חייב היה להמשיך בדרכו

הקבצן אינו מחייך. הוא ממלמל מילים שאולי ברכה הן ואולי נעדרות כל פשר, אבל בסיימו יודע אתה שלא תוכל להישאר כי קורא לך הזמן ללכת.”

31 לינואר, 2024

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן