תפריט
מסע המודעות שלי, מן הרגע הראשון כלל מודעות לתזונה, לא מתוך עניין בזה ולא מתוך הבנה של השפעת התזונה על המודעות. זה פשוט היה מעין ערוץ שהתלווה לזרם הכללי, מודעות למערכות יחסים, מודעות לחיבור הפנימי, מודעות לחלימה, ופתאום גם מעין זרקור על מזון, תזונה, אכילה
אחד הדברים הראשונים שקרו כשרק לקחתי את הצעדים הראשונים, היה וירוס בטן של יומיים שלאחריו לא יכולתי לשתות קפה. לא כי חשבתי שהוא לא טוב, ולא כי לא אהבתי קפה, אלא משום שבבת אחת משהו בוירוס הזה פשוט גרם לגוף שלי לחוש דחייה אליו
בקיץ שעבר, אחרי למעלה מעשור חזרתי לשתות מעט קפה, הוא עזר לי עם כאבי גוף שחוויתי והוא תמך לכמה חודשים במעבר לעבודה עם אנרגיה פראנית
לאחר כמה חודשים הרגשתי שהוא מעייף אותי ומנפח אותי, והנחתי אותו בצד.
לפני מספר שבועות שוב הרגשתי משיכה אליו. בהתחלה התנגדתי ואז אמרתי לעצמי, זוהר, למה את מתנגדת, יש זמנים שהוא תומך ויש זמנים שהוא מחליש, ואין מה לשפוט או לנסות להתנגד, תסמכי על עצמך ועל הגוף שלך
בקיץ שעבר שחררתי את הקקאו, גם אל הקקאו היתה לי משיכה חזקה במשך זמן ולפעמים עדיין היא מציצה בתוכי, אבל אחרי שהבנתי את ההפעלה שהוא יוצר בתוכי, החלטתי שאליו אני לא חוזרת גם כשייש משיכה, ולמדתי לזהות את ההבדל מתי משיכה נובעת מהרגל ורצון לתת מענה לצורך, לאיזה צורך אני רוצה לתת מענה, מהם הניואנסים השונים בין חומרים שונים ולנהל את מה שנכנס לתוכי בצורה יותר מושכלת, לא ממקום של שיפוט, אלא מהבנה מאיפה זה מגיע, מה זה משרת, מה זה לוקח ולראות את מה בדיוק בתוכי אני מכוונת להזין
מודעות עזרה לי לשים גבול גם במקומות שממש קשה. תזונה היא אחד המקומות שמאוד קשה לשמור בו על גבולות, אבל אם נתבונן היטב נזהה שהיא רק שיקוף לאתגר שלנו עם גבולות גם בשדות אחרים, ללמוד גבולות זה דבר מאוד מעצים, גם אם מאתגר והוא חיוני לניהול האנרגיה שלנו כאן בפלנטה ויצירת מרחבים לצמיחה מתוך כוונה
קקאו וקפה הן שתי ישויות גדולות ולהרבה אנשים יש עליהן דעות וחוויות, משום שלהכניס משהו לגוף זה בעצם לנהל עם האיכות שלו מערכת יחסים, וכמו שאדם אחד יכול לקיים מערכות יחסים שונות ולהוציא מאנשים אחרים איכויות שונות כך גם המזון
מה מערכת היחסים שלנו עם מזון, מה מערכת היחסים שלנו עם אכילה, מה מערכת היחסים שלנו עם תזונה (אלו שלוש שאלות שונות), מה מאפיין באופן כללי את מערכות היחסים שלנו, לא רק עם מזון ותזונה, אלא עם העולם, עם אנשים. איפה אנחנו נתקעים, איפה היינו רוצים לפרוץ דרך, או פשוט להתנסות בנתיב אחר
כמה אנחנו אנשים של הרגלים, כמה אנחנו מרגישים כלואים בהרגלים שלנו. מה גורם לנו לעשות שינוי: מצב קצה? כוונה? מודעות יומיומית? איך אנחנו יכולים להשתמש במערכת היחסים היומיומית עם תזונה, אכילה ומזון כדי לעצב מחדש את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו, עם הבריאה, עם האחר – בלי שיפוט, בלי קטגוריות של בריא או לא בריא, בסדר או לא בסדר, אלא מתוך חקירה ולימוד והתנסות. בלי לצאת לאיזו דיאטה קיצונית, בלי לסרס את הצורך או החיבור של הגוף לאוכל בכלל או מזון מסוים בפרט, אלא מתוך כבוד עמוק למערכת היחסים העתיקה שבין גוף למזון
ומהו בכלל מזון, כיצד הוא מתפקד בתוכנו, מה הוא נותן חוץ מחלקיקים של דברים שבונים את התאים
בחודשי הפראנה היותר קיצוניים שלי למדתי שאוכל הוא לא רק הזנה ביולוגית, ולא רק נחמה רגשית או הרגל, הוא תמיכה בדברים רבים נוספים, הוא מגע, הוא אינטראקציה, שותפות
למדתי בצורה מדויקת יותר את האיכויות השונות של מזונות שונים, ומה זה דורש להיפרד מהממד הזה לכמה חודשים ועל כך אולי בפוסט אחר
המסע הזה אינו ליניארי, יש בו תקופות, הרבה דיאלקטיקה, ומה שנראה כמו צעדים לאחור, הוא למעשה עוד השלמה ועוד לימוד. כי כל מזון הוא גם מורה, וגם שותף, וגם הרגל, ולפעמים גם גבול או מחסום בפני אפשרויות חדשות
5 ליוני, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
