ממאמץ להתפרנס לקיום בכבוד
13 לנובמבר, 2022.
איך את עוזבת עבודה בלי שיש לך משהו בטוח? את באמת חושבת שאת יכולה להתפרנס מזה? מתי תחזרי לתלם? מתי תביני שההרפתקה הזאת הגיעה לסיומה ואת צריכה לחזור למציאות? כמה עוד תמשכי את האי וודאות הזאת והמצב הכלכלי הלא יציב הזה ותחזרי להתפרס כמו שצריך? כמה זמן תמשכי את החוסר אחריות הזאת? ומה יהיה הלאה? את צריכה לדאוג לעתיד שלך, ושל הבת שלך, את מוכרת את הדירה שלך ומשתמשת בכסף?! את פותחת את קרן הפנסיה שלך?! בסוף זה יגמר ומה אז?!
אלו הצעקות שהראש שלי והסביבה שלי הטיחו בי מעל לעשר שנים, מהיום שבו עזבתי את האוניברסיטה. אם הייתי יודעת למה אני נכנסת, וכמה כוח עמידה ושנים זה ייקח ליצר עבור עצמי מציאות חדשה אולי לא הייתי מעיזה,
אבל אני חשבתי שאם אני מקשיבה לקול הפנימי שלי, לחלומות שלי, אז אין מצב שאני טועה, אין מצב שאני אשאר בחוסר כול
חשבתי שזה יהיה הרבה יותר קל, חשבתי שאני אדלג ממקצוע ומרחב פחות מתאימים למקצוע ומרחב מתאימים והיקום יתגמל אותי מייד על האומץ והאמון, במקום זה יצאתי למסע של לימוד מחדש של התניות חברתיות בדרך למימוש עצמי נטול התניות
מעולם לא חסר לי דבר, תמיד גרתי בבתים יפים ומלאים קסם ואור, נתתי לבת שלי את החינוך הכי טוב, נעזרנו בטיפולים אלטרנטיביים, תזונה אורגנית טובה, כל השנים האלו היה לנו תמיד כל מה שצריך ולא ברמת ההישרדות אלא ברמת הדיוק והחסד
אבל הצעקות האלו המשיכו לצעוק, כי לא היה ביטחון, לא הייתה יציבות, לא הייתה הבטחה לעתיד או הבנה איך זה ימשיך לקיים את עצמו. לא הייתה תהודה מהעולם, ההתמסרות שלי לא נענתה בהכרה או הצלחה, אבל אני הרגשתי שבכל רגע אני בדיוק איפה שאני צריכה להיות עושה בדיוק את מה שנועדתי לעשות
כתבתי ספרים שלא התפרסמו, הייתי מטפלת ללא מטופלים ומורה ללא תלמידים, אבל עדיין הייתי סופרת, ומטפלת ומורה
כן זה נשמע כמו איבוד שפיות, כן הטלתי בעצמי ספק ללא הרף, חייתי בעולם שלי, המדבר שלי, אבל לא הייתי אבודה, ההדרכה הפנימית שלי לא ויתרה לי ולא ויתרה עלי לרגע
“את תעשי את העבודה, והיתר יסתדר מעצמו”
“זה לא התפקיד שלך להתפרנס, התפקיד שלך זה להיות קשובה, ללמוד ולעשות את מה שאת יודעת שאת צריכה לעשות וזה התפקיד של הבריאה לאפשר זאת ולתת מענה לצרכים שלך”
“אין קשר בין עבודה לפרנסה, אמצעי קיום לא חייבים לבוא בתמורה למשהו שאת עושה”
“הרעיון שאת נותנת למישהו משהו והוא נותן לך תמורה הוא מוגבל ויוצר עולם קטן”,
ואולי המשפט הכי מהדהד שליווה ותמך בי: “אין מצב שאם אני הכי קשובה ומדויקת נאמנה לעצמי היום איענש על זה מחר”
“הדרך להבטיח את המחר הכי טוב הוא לעשות היום את ההכי נכון להיום”
אלו המשפטים או ההדרכות שהתחילו לבנות לי תפישת עולם חלופית ולבסס קיום בכבוד במקום מאמץ להתפרנס
בשלב מסוים כדי לפרוץ את מערכת ההתניות הפנימית שלי לגבי עבודה, כסף ושכר החלטתי לעבוד ללא שכר ולראות איך היקום פותר את זה
להיות אני ללא תנאי, זה אולי הלימוד הכי מאתגר שחוויתי מאז שעזבתי את האוניברסיטה וזה מסע שאינו נגמר כי האני כל הזמן משתנה, הוא לא נותן לך להישאר באיזה מקום קבוע שמייצר מערכת גומלין קבועה, ובכל רגע של שינוי צריך להסכים להשתנות אתו
ממאמץ להתפרנס לקיום בכבוד, זה לא עניין של כסף או כמות של כסף, זה עניין של לכבד את מי שאנחנו כאן בעולם ולשנות את חוקי המשחק. לא באלימות או קיצוניות שאנחנו לא יכולים להכיל נפשית, אלא בצעדים קטנים, לקיים מציאות חדשה שאינה מבוססת על מאמץ, פשרות ומשא ומתן עם איך העולם ומה הוא דורש, אלא עם מי אני ומה אני מבקשת להיות