דף הבית » פוסט » מלכת הדבורים והצרעות

מלכת הדבורים והצרעות

התקשור הראשון שלי והסיפור האחרון מעולם התקשור, לשבוע זה,
סיפור התקשור הראשון ראשון שלי, מגיל ארבע עשרה, עם מלכת הדבורים והצרעות

מעשה שהיה כך היה, הייתי נערה בת ארבע עשרה, גרנו במדרשת בן גוריון, ישוב מדברי. בישוב היו פזורים עצי שיטה עם פריחה של כדורים צהובים שמשכו אליהם צרעות, ובכלל כל נקודת מים קטנה, משכה אליה דבורים וצרעות, והן עפו להן ביישוב כאילו האוויר שייך להן, טסו בישוב במהירות, עוצמתיות, כאילו אין דבר העומד בדרכן, לא סופרות את העולם שהוא לא הן והן הפחידו אותי עד אימה
הכי הפחידה אותי היתה הצרעה המזרחית. כל כך פחדתי מהמעופפים העוקצים שהייתי מחפשת דרכים חלופיות ועיקופים אינסופיים להגיע הביתה, נמנעת מללכת למקומות מסוימים, עד שזה הפך לסיוט
אני לא הייתי ילדה שפנתה למבוגרים לעזרה או התייעצות. בשום שלב בילדות שלי לא הרגשתי או חשבתי שמבוגרים יכולים להבין באמת או לסייע לי עם מה שאני מתמודדת איתו ושהעצות שלהן שטחיות ולא קשורות למי שאני.

בלי מודעות לדבר התייחסותי לעולם הפנימי שלי היה כמעין מקדש, לא שיתפתי לא בחלומות ולא בדמיונות ולא בפחדים או קשיים כי לא יכולתי לשאת את המחשבה שנקודת מבט חסרת הבנה תפלוש לשם
לא היתה לי מודעות רוחנית, לא היתה לי מודעות רגשית, הייתי קצת כמו מן גולם כזה, לא מפותחת אינטלקטואלית, כושר הבעה די נמוך, חמודה, טובה, פשוטה, אוהבת לדמיין אבל גם די רגילה

מה שאספר כעת לא אפיין את הילדות שלי והיה מאורע די חריג, תושייה פנימית אל מול מצב בלתי נסבל

צהרים אחד כשכבר לא יכולתי לשאת את האימה ניגשתי לעץ צעיר, ממש לא מפותח אבל יותר גבוה ממני שאפשר להיכנס תחת ענפיו, הנחתי את הידיים על הגזע הדק שלו וזימנתי בעיני רוחי את מלכת כל הדבורים והצרעות וכל היצורים מהמשפחות האלו כישות אחת, ממש התרכזתי וכמו חיכיתי עד שהרגשתי שהיא איתי
ברגע שהרגשתי את הנוכחות שלה וזו לא היתה הרגשה שאפשר לתאר כתחושה או רגש, אלא משהו אחר…
פתחתי ואמרתי, שהמצב הזה לא יכול להימשך שאני יותר מידי פוחדת ואנחנו חייבות להגיע לאיזשהו הסכם שיאפשר לי מרווח תנועה, לא יכול להיות שאהיה משותקת נוכח הנתינות והנתינים שלה

הרגשתי שהיא נוכחת ומקשיבה, הרגשתי שהיא בכלל לא מפחידה אלא מאוד אצילית ועדינה ועוצמתית וסמכותית ונדיבה ויפה
הצעתי הסכם שלום שכולל שני סעיפים – אני לעולם לא אפגע ביצור מעופף עוקץ (לא שאי פעם זה עלה על דעתי) ויותר מכך אני אבוא לעזרתה של כל דבורה או צרעה שנתקעת בבית בחלון, או נמצאת במצוקה ואנסה לסייע בידה בנדיבות ועדינות

והיא מצידה מתחייבת התחייבות חד משמעית וגורפת שלעולם לא איעקץ מאף אחד מהיצורים שבסמכותה. מתוך הבנה שהיא הסמכות על כל היצורים שהלחיצו אותי
חיכיתי זמן מה, הרגשתי ששתינו כמו בוחנות את ההסכם ומפנימות אותו, היא הסכימה, וחיכיתי עוד כמה רגעים כדי ממש להרגיש את ההסכמה ולוודא שכל הנתינות והנתינים שלה מבינים וקולטים את המסר וכשהרגשתי שזה קרה ידעתי שהחוזה נחתם ויכובד. הודיתי לה ונפרדנו

הידיעה היתה מוחלטת, זה היה כמו ברור לגמרי שהיא קיימת, ברור שאנחנו מכירות וברור שההסכם יכובד, לא היה לי ספק
רמת ההקלה היתה עצומה, זה לא שהפכתי לחובבת דבורים וצרעות, הן עדיין הלחיצו אותי מאוד אבל רמת האימה ירדה וקיבלתי את החופש שלי חזרה להסתובב בישוב. בכל פעם שצרעה נכנסה הביתה או דבורה עזרתי להן (אמנם הלב דפק מהר וקצת הזעתי) אבל אף פעם לא התעלמתי מדבורה או צרעה במצוקה והן מעולם לא עקצו אותי

דבורה היא אחת מהחיות שמלוות אותי באופן הכי צמוד ומשמעותי בהתפתחות שלי, כשהתחלתי את מסע המודעות אני זוכרת שהן התחילו שוב מאוד מאוד להתקרב אלי, יום אחד היתה איתי דבורה ברכב וזה מאוד הלחיץ אותי ושמעתי פתאום (אחרי עשרים שנה) את מלכת הדבורים אומרת לי, מה, האם ההסכם שלנו תקף רק כשאנחנו רחוקות, את לא סומכת עלינו כשאנחנו קרובות?

בנאלי ככל שזה ישמע, רק לפני כמה חודשים הבנתי שאני כנראה היא אותה מלכה איתה תקשרתי, אז בגיל ארבע עשרה, אותה סמכות קשובה שמשכינה שלום וקובעת את אופי התקשורת שלה עם העולם

כמובן שדבורים וצרעות הן שתי ממלכות שונות מאוד בתדר. עם הדבורים אני מרגישה אהבה וחום וחברות ושייכות, ממש כמו משפחה. אבל אני חייבת לומר שאף על פי שלמדתי לעבוד עם התדר של הצרעות, הבטן שלי עדיין מתכווצת נוכח העצמה הקרה, החדה וחסרת הפשרות שהן מגלמות, ואולי יום אחד אספר עוד על התדרים המופלאים שלהן

התקשור הוא לעולם לא עם משהו או מישהו אחר, לכל היותר חלק רחוק בתוכנו שמהווה מצפן או מגדלור בים חשוך, עוזר לנו לנתב את דרכנו.

30 לנובמבר, 2022

כתיבת תגובה

בית הספר ללימודים אזוטריים

התחברות לאתר

דברו איתנו

התחברות באמצעות לינק חד פעמי

דילוג לתוכן