מה היה קורה לו לא היינו צריכים להתפרנס
17 לנובמבר, 2022.
מה היה קורה לו לא היינו צריכים להתפרנס, רק להתקיים, ולא להתקיים בהישרדות אלא להתקיים בכבוד,
מה כל אחד ואחת מאיתנו היינו עושים כאן בזמן שלנו על פני האדמה במה שמכונה חיים
כשילדתי את ליה שבקרוב תהיה בת חמש עשרה, זה נראה לי מוזר מאוד שהיא לא באה איתי לעבודה, עד כדי כך מוזר שבחודשים הראשונים הבאתי אותה איתי לאוניברסיטה
הרעיון שבו כל דבר בחיים שלנו מופרד: הילדים מהעבודה, העבודה מהחיים, החופש מהשגרה, הבית מהעבודה, מייצר הרבה מאוד סבל ומתח עבור רבים
אני הבנתי שהפיצולים האלו יעשו אותי חולה. הרעיון שאני צריכה לבחור בין הורות כשם שאני מאמינה שהיא צריכה להיות לבין עבודה או פרנסה כשם שהעולם הגיש לי אותו לא מתאים עבורי. שאני צריכה לבחור בין להיות אני ל ‘לעבוד’ או שאני צריכה להתאים את עצמי לעולם הפך אותי ליצור חרדתי וקטן על גבול הנכה
אני הייתי צריכה שהכול יתחבר, שהחיים שלי, ההגשמה שלי, הביטוי שלי, כאדם (לא כבעלת מקצוע ולא כאמא) יגשימו את עצמם ללא פיצול וללא התניה
אז עצרתי הכל ואמרתי לא ככה
וצעד אחר צעד התחילו להתגלות אפשרויות חדשות
המושג ‘עבודה’ ירד מהלקסיקון ויחד איתו המושג ‘פרנסה’ וגם הרעיון שהקיום שלי בכבוד מותנה בעבודה שמפרנסת אותי
התחלתי לבדוק מה כל רגע מבקש ממני, איזו מודעות, איזו נוכחות, והבנתי שזו העבודה שלי, להיות בנוכחות ולעשות את מה שמדויק ונכון לאותו רגע על בסיס חקר המודעות והחלימה שלי ללא תנאים מקדימים של פרנסה
ובאופן פלאי לפחות בעיני, הבריאה מצאה דרכים אחרות לקיים אותי. הנאמנות לעצמי ולהדרכה הפנימית שלי היו החוט והדרך התהוותה תוך כדי
זה לא היה קל
זה גרר מתח משל עצמו כי זה היה כמו לברוא עם כל צעד את הגשר מעל תהום של חוסר וודאות וחוסר הבנה מוחלט איך היקום הולך לפתור את זה.
זה היה לקחת את הצעד ולאפשר לגשר להתגשם תוך כדי בלי לדעת איך זה יצליח מחר
התחושה שאני על סף אסון כלכלי, הביקורת על חוסר אחריות, כל אלו היו קשות,
אבל הצעדים הרגישו כמו צעדים של אמת בלתי מתפשרת אל חירות מתפישות עולם שהפכו אותי לנכה, לאדם קטן ומפוחד שנושא בנטל כבד מנשוא שאין לו את השרירים המתאימים לשאת
זה לא קל לפרוץ את המחסומים האלו, אבל זו המהות, לפחות מבחינתי, לברוא עם כל צעד את האמת של הלב שלי בעולם.