כסף – שחרור תבניות ותהום

15 למאי, 2023.

בחודשים הראשונים שלי עם חיבור מודע להדרכה פנימית, נשכבתי לנוח בצהרים על הספה. שמתי כוונה חזקה להתעלות, להתחבר, להרפות להדרכה, הרגשתי שאני מכוונת רחוק, מכוונת גבוה, בתשוקה עצומה לאיזו גאולה, שער, פתח. קיוויתי למילים טובות, מרגיעות, שיספרו לי על עצמי, על עולמות עליונים ובשלב מסוים נעלמתי או נרדמתי

כשחזרתי שמעתי הדרכה ברורה שהפנתה אותי לעזוב את העבודה שלי במכללה בה הייתי אמורה ללמד
זה נעלם לי מהזיכרון, וחזר, כמו חלום חמקמק, ובעיקר הפתיע ואתגר
זה לא המסר שחיכיתי לו, או ציפיתי לו, רציתי להרגיש טוב רגע עם המציאות, לקבל כוחות להתמודד איתה בלי פחד, לא להתחיל לערער אותה

הייתי אז בתקופה של הישרדות כלכלית. את הקורס במכללה קיבלתי אחרי הרבה השפלה עצמית. לא אהבתי ללמד במכללה הזאת, והקורס שהייתי אמורה ללמד הוחלף בקורס שממש לא התאים לי, עד גבול המשפיל, אבל לא היה לי כסף ולא עלה על דעתי שאפשר לוותר על הכנסה לפני שמובטח משהו אחר
ההדרכה הזו סבכה אותי מאוד
במשך כמה שבועות הייתי במאבק אלים בפנים. לא רציתי ללמד שם וככל שמועד הקורס התקרב זיהיתי שהגוף שלי מתכווץ מהרעיון ליסוע לשם. לא הרגשתי שיש לי יכולת ללמד את הקורס שביקשו ממני, ומצד שני לא ראיתי איך כמפרנסת יחידה, במצב כלכלי דחוק וחסר ביטחון אוותר על עבודה
הרגשתי בחילה, דחייה, עלבון, אין מוצא, הרגשתי לכודה וחוויתי מעין גועל פנימי וחיצוני מכל הסיטואציה

היושרה הפנימית שלי טענה שאם אני מתחברת להדרכה שלי ומקבלת מידע עלי לכבד אותו, כי אחרת מה הטעם לבקש אותו, פשוט לא ציפיתי להדרכה מהסוג הזה,
ההדרכה למעשה דרשה ממני לראות מעבר לכסף ולwell being  שלי. שדיוק ונאמנות פנימית צריכים לבוא לפני כסף
שכדי להגיע לשינוי צריך ללמוד תנועה אחרת ולא להחליף היאחזות בהיאחזות, להחליף היאחזות באמון, להתחיל ללמוד ללכת עם ההדרכה הפנימית למרות שהמציאות לא מהדהדת איזה יציבות או ביטחון, לא להחליף כסף בכסף, אלא כסף בדיוק

אחרי שבועות ארוכים ומסוכסכים שהדירו שינה מעיני יצאתי צהרים אחד למדשאה, לנשימה והתבוננות, עצמתי עיניים וניסיתי להירגע, הייתי מותשת, ומועד הקורס התקרב והגיע הזמן להכרעה
נשמתי והעמקתי עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ובשלב מסוים שמעתי קול בתוכי שאומר-
זה בסדר לשחרר את העבודה הזו, בקרוב דלת חדשה תפתח והתפילות שלך יענו, וגם את יכולה להיות מענה לתפילה למישהי אחרת שמאוד רוצה את העבודה הזאת

כשפתחתי את העיניים השמיים היו מפעימים, הצהרים כבר התחלפו בשקיעה יפהפייה, מופע של חסד עליון, עננים רכים בגוונים של וורוד וכתום, וקרני אור שלוחות ממש אלי
לא ציפיתי לזה, לא ידעתי שהאור התחלף בזמן התפילה שלי, איבדתי כל תחושה של זמן, וזו היתה כמו מעין חותמת שהמסר מגיע מהאור המתחלף
קמתי בהקלה והכרת תודה
התקשרתי לעוזרת הוראה שלי מקורס אחר שלימדתי ושאלתי אותה אם היא רוצה את הקורס
היא היתה מאושרת, היא הרגישה שלא מעריכים אותה ורצתה מאוד לבטא את הכישורים שלה בהוראה פרונטאלית. הודעתי למרכזת הקורסים במכללה שלא אגיע ויש לי מחליפה במידה והיא מעוניינת בה. היא הסכימה לקבל את המחליפה שלי והתפילות של המחליפה שלי נענו

מספר שבועות לאחר מכן התחלתי לטפל ולהדריך אנשים בתשלום, התחלתי לעשות את מה שמאוד רציתי להגשים ומשם המשכתי ללמד קורסים של נשימה והצעדים הראשונים שלי כעצמאית נצעדו

התהום הזו אינה מבחן, התהום הזו היא רגע של אין תפישה
זה דורש עצמה וזה בסדר שלא תמיד יש לנו אותה, היא תחכה לנו וכשנהיה מוכנים נחצה אותה

כסף, הוא צורה מאוד ברורה של אנרגיה, הוא כמו מגנט שיוצר מעין ראיית מנהרה עד שלא נראה סביר או אפשרי להסתכל לצדדים
זה לא קל כי זה לא למרוד בכסף, זה למצוא עצמה אל מול דפוסי חשיבה מאוד חזקים של החברה, של המשפחה, בתוך הסכסכוך הפנימי שמעתי את הקולות שגדלתי עליהם, לא עוזבים משהו אחד לפני שיש חלופה, כאילו זו אמת או תורה מסיני
התורות האלו
האמונות האלו משאירות אותנו מעברה האחד של התהום שהיא למעשה פשוט שדה הפעלה חדש שמאפשר מציאות אחרת

המעבר הוא לא מכסף לכסף
המעבר הוא מכסף להדרכה פנימי
המעבר הוא מכסף לדיוק פנימי
המעבר הוא מכסף לערך עצמי
ומה שמתקבל הוא לא כסף, הוא שפע
השפע הוא לא אמצעי מוגבל הוא משאב אינסופי
לא אוגרים אותו, לא מבטחים אותו, הוא לא משהו שנשאר קבוע
הוא תנועה שמשתנה אבל תמיד מגישה ברגע הנכון את מה שצריך, לא בהישרדות, לא במחסור, אבל גם לא בגרגרנות, הוא לא יוצר התעבות כי הוא מבוסס זרימה, הוא דורש גמישות, ערנות, נוכחות, התמסרות, נתינה והסכמה כל יום ללמוד את עצמנו מחדש, מעיין נעורים של התחדשות.