להיות רשת של אור
8 לאוקטובר, 2023.
לא ישנתי הלילה
הרגשתי שכל עוד יש לחימה בתוך הישובים ואנשים נצורים כבני ערובה אני לא מסוגלת
זה הזכיר לי את החטיפה של גלעד שליט
יום לאחר החטיפה, חלק מהנשמה שלי פשוט עבר להיות איתו, ונשאר שם כמעט תשעה חודשים, לפחות בחוויה שלי, ראיתי איפה הוא נמצא, והרגשתי אותו, ולא הרגשתי שאני יכולה להתרחק או להשאיר אותו לבד
אחרי שמונה וחצי חודשים הרגשתי שהוא יוצא מעט מהקיפאון, קצת זז ולאט לאט שחררתי את הנוכחות
כן, יכול להיות שכל זה קרה בראש שלי, אבל הזיכרון של תקופת החטיפה שלו , חזר אלי לפני מספר שבועות ולא הרפה ממני
אתמול בלילה ניסיתי להבין איך שמים את האור לא עם אדם אחד אלא עם כל כך הרבה
איך לא משאירים אף אחד לבד, גם אם אין לי את הידיים לחלץ אותם מהתופת והאימה
ניסיתי להבין איך אני גם בחדר האוכל של הקיבוץ, גם עם הנצורים והחטופים וגם עם החיילים שנדרשו למלא תפקיד שלא מותאם לנפש של אף אדם
ישבתי ערה בלילה במיטה, ואמרתי
אני לא מוותרת על אף אחד
אני לא משאירה אף אחד לבד
כל אחד ואחת הם תא שגם אם אני לא יכולה לחלץ, אני אעטוף ואייצר עבורם חיץ, שישמור על חלקיק נשמה שלא יושחת, שיהיה להם לאן לחזור
וכן, זה אולי רק בראש שלי
ולא, אני לא יודעת אם זה עוזר או אמיתי
אבל אני שם, אני כאן, לא זזה מילימטר מנוכחות
לא לגלגל הלאה את הזוועה הזאת הלאה
לקבל את הצער הנורא כחלק מהיכולת להתמודד
לקבל את העצמה כחלק מהאפשרות להתעלות
ולא לברוח למחשבות, לא לברוח להסברים
להיות רשת של אור ונוכחות בתוך הזוועה והסיוט והאימה של מי שכעת נבלעים לתוך חלום בלהות
לוודא שיש להם תאי אור לחזור משם
כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות רשת אור כזו היום
לנשום, להביא נוכחות ולא לוותר על האפשרות לטוב בעולם הזה
להיות הטוב בעולם הזה גם כשנורא
כי הטוב הזה הוא האור הביתה לכל מי שהלך והולך לאיבוד