להוסיף לבן
22 לאוקטובר, 2022.
אחד התחומים שאני מאוד אוהבת לעסוק בהם הוא תחום המלאכות המסורתיות, אני מאוד אוהבת לדעת איך עושים דברים ואני מאוד אוהבת ליצור את הדברים שאני משתמשת בהם. כשאני עוסקת בתחום הזה אני מרגישה שאני מתקרבת להבנה של איך דברים נוצרים, מהם שלבי היצירה ואילו מחסומים או עכבות צריך לעבור כדי לאפשר יציר
לפני מספר שנים לקחתי שיעורים בקדרות. זה היה חלום שלי הרבה מאוד שנים שהצליח להתממש לכמה חודשים. העבודה על האובניים היא לא פשוטה, היא דורשת ריכוז, מיקוד, כוח רצון והתעלות. בזמן שהאובניים וגוש החומר מסתובבים, אני צריכה למצוא את היציבות שלי, את כוח העמידה וההתנגדות אל מול הסחרור ובאמצעות היציבות הזו ותנועות מאוד מינימליות, לתת צורה לחומר.
היו לא מעט שיעורים שכמעט סיימתי בבכי, אבל הרגשתי שאני חייבת ללמוד לשלוט (master) ביסודות האלו של אדמה, מים, סיבוב, מרכז ומיקוד.
למדתי להכין כלים, בהתחלה קטנטנים ואחר כך קצת יותר גדולים.
לילה אחד, לפני שיעור חלמתי שאם אני רוצה להצליח לפתוח כלי גדול יותר אני צריכה להוסיף לבן ושבאמצעות הוספת הלבן הכלי יגדל.
כשהגעתי לשיעור סיפרתי למורה שלי על החלום והכנתי כדורים משני סוגי חימר, חום ולבן וניגשתי לאובניים והקערות שפתחתי היו כמעט פי שתיים בגודלן מאלו שהצלחתי להכין קודם. לא מושלמות, אבל ללא ספק מועשרות באיזו איכות שרק הלבן יכול לתת.
בימים אלו חזר אלי הזיכרון הזה. הלבן מייצג עבורי איכות של אור. אור גולמי וטהור שמגיע ישירות מן המקור. משהו נקי, בוהק, מעין חומר גלם בלתי נגוע וזך. לא תמיד אפשר לבנות רק איתו ועדיין לתפוש מציאות אבל חשוב מאוד לערבב אותו אל תוך יתר החומרים.
לשלב אור בכלי זה באמת להגדיל אותו, לשלב אור בכלי זה באמת לפתוח אותו וזה נכון לכל יצירה.
כשמגיע אלי זיכרון, של חלום או מאורע, אני לוקחת זמן להרהר ולראות מדוע הוא מהבהב ברגע הזה, כי אני יודעת שהזיכרון שלי מנסה לומר לי שאני יכולה להיעזר בשיעורי העבר בזמן הנוכחי.
הרהרתי בזיכרון קדרות הזה והבנתי שאני בתקופה שבה אני יכולה לאפשר כלי גדול יותר. שמתי לב שאני עובדת באינטנסיביות עם מרכוז ומיקוד, והזיכרון בא להבהב לי להוסיף עוד אור. להוסיף את הלבן.
בלילות האחרונים אני מתעוררת לא מעט, טרודה בשיח אינטנסיבי בראש, קולות לכאן ולכאן, כוחות שמושכים לכאן ולכאן, ואז כל לילה בתוך הסערה מגיח איזה קול שאומר “רגע, אני אור, אני, אור, אני אור”, ופתאום הסחרור נרגע והמאבק שוכך והכיווץ במקלעת השמש משתחרר ויש תחושה בגוף של מלא אור וזה מאוד נעים לזכור שאני אור כי זה מיד משנה את הכלי שהוא אני ואני גדלה, ואני מתרחבת.
תודה