להגדיר נוכחות, להגדיר תדר
10 בנובמבר, 2023.
“עצב שנאגר בחלום
מכה
מכה
מכה בבקרים
עצב שנאגר בבקרים
מכה
מכה
מכה בחלום”
(מתוך עצב שנאגר בחלום מאת יותם ראובני)
בימים האחרונים השיר הזה, שכנערה מצאתי בו הדהוד לתחושת כלא החיים, מכה בי מחדש
מאתגר את התום והאמון שהצלחתי בעמל רב לבנות בחיי
להצליח לקום ולפגוש את היום, לחכות ללילה ולקוות שיביא איזו תובנה
החלומות קשים, מעירים אותי לפעמים באימה ולפעמים בבכי
התדר הקשה של הזמן הזה חודר
לא לכבות את האור, לא לקרוס לתדר
מצאי את העוגן הלא הגיוני בתוכך ואל תשקעי במערבולת
תקבלי את זה שזה מה שקורה אבל תהיי אלטרנטיבה
המוות אינו מוצא מדבר, רק ההווה הוא ההזדמנות להגדיר מחדש
להגדיר נוכחות
להגדיר תדר
המוצא הוא לא מהעולם או מהחוויה, הוא הגדרה מחדש של הקיים
זה קורה כעת בשורשים העמוקים ביותר של אור היסוד
ואלו יגדירו ממד חדש של מציאות
זה כמו להיכנס לקוד הראשוני, והספרות על לוח השנה הלועזי מעידות על כך
בשונה משלוש השנים האחרונות (2020/2021/2022), יש לנו השנה את 3, ספרת ההתעלות
זה כבר לא: יש – אין – ותפישה (אדם) זה יש, אין, תפישה (אדם) והתעלות (אלוהות)
תתמקדי, תתעלי, תגדירי מחדש, תבססי מימד
לא חדר – היכל, לא אי – יבשת
מימד תפישה שהוא שער, ציר תנועה הביתה, כל אחד לאור המקור שלו
הפרידה היא לא מכל הטוב שאת יודעת שיקרה, היא מהאופן והמקום בו יתממש
הרע לא יהפוך לטוב, המלחמה לא תהפוך לשלום, המעוות לא יתקון
את הגאולה צריך לפגוש בחצי הדרך, להרים תדר ולבסס מציאות חדשה באורך גל חדש
התדר הוא בתחום היכולת שלך
תדייקי אותו, אל תתפשרי, אל תוותרי, הוא חייב להיות מושלם, הוא חייב להיות מדויק, גם במחיר עוד ועוד פרידות וגבולות חדשים לעצמך, הכלי חייב להיות טהור
התדר פתוח לכולם, אבל הגבולות שלו ברורים, כל מי שרוצה להיכנס ולא מצליח פשוט יצטרך להשאיר במפתן הדלת את מה שעוצר אותו
להשיל משאות כבדים שנשאנו כאן, להשאיר לימוד של אלפי שנים ולהסכים שמספיק
העולם הזה, הרגע הזה, ההווה הזה יכול להיות מראה ואנחנו יכולים להשתקף בו לנצח
העולם הזה, הרגע הזה, ההווה, יכול להיות שער
תם עידן ההשתקפות, עידן מבוסס על מערכות של איזונים ובלמים של פנים וחוץ, יש ואין, אני ואתה
האחדות היא מפגש עניו עם הרגע, עם האלוהות, כזה שאין בו התנגדות
התמסרות לאמת שמעבר לנרטיב, אמת קדומה שמילים לא מצליחות להלביש
היא קודמת לאבולוציה שהטביעה בנו את תדר ההישרדות
מלחמת המינים, התחרות, הדריסה האבולוציונית של מין חדש שמבסס עצמו על פני אחר, האח שנולד ורוצח או נלחם בקודמו, הנרטיב המניפולטיבי שמסביר את המלחמה שלעולם לא אפשר יהיה להצדיק. הטורף והנטרף שהוא כאילו הטבע, אבל אף פעם לא הרגיש טבעי, כל זה לא יצליח להיכנס בדלת התדר החדש
כל אחד יצטרך לעמוד מול בוראו ולקבל את מי שהוא בלי השוואה ובלי הצדקה, בלי לטרוף ובלי להיטרף על ידי החולשות או האגרסיביות שבתוכו
לקבל את גורלו להיות בדיוק מי שהוא נועד להיות, בלי להסתתר בצל ובלי לחזק את עצמו בעליונות מדומה על גב של מישהו אחר
לקבל את גורלו להיות יתוש בלי למצוץ את הדם של יצור אחר, לקבל את גורלו להיות אריה בלי לשלוט באחר, לעמוד עירומים מול הבריאה ולא להתווכח, לא לתרץ, לא להסביר, המראה שאינה משקפת לא גבורה ולא פחדנות, ללא הגנות, רק חשיפות
במעמד הזה כל מה שאינו שלי מוסר, וכל מה ששלי מתקבל, ואין עוד התנגדות, ואין עוד סוד, ואין עוד נפרדות
קדושת אור המקור חוזרת לגדולתה, לאותנטיות שלה, וההבדלים אינם מתרגמים עוד לסכנה
השינויים עמוקים הרבה יותר מהגדרה מחדש של חוקים חברתיים, ורק האדם יכול לממש אותם, להתעלות ולשחרר את העולם מהפרה-היסטוריה האגרסיבית שלו, לחרוג מחוקי הטבע חזרה אל האמת שקדמה להם
לפרק את כל החיבורים חזרה ליסודות ולהרכיב מהם משהו אחר