לא קדימה ולא אחורה
הלאה
לא טוב ולא רע
הלאה
הלאה מן האישיות הכובשת
מי אני ללא שיפוט, מהם מאורעות חיי
ללא שיפוט הופכים הזיכרונות משיכונים לאבק
בא הרוח ומפזר אותו
שעון ללא מספרים, ללא דקות, שעות ימים
אין לזה סוף, זה לא נגמר
אפסיק לחפש את הקצה של הדברים
זה שתכף יסדר הכול בראייה לאחור
ללא קצה יש רק עכשיו
ללא שיפוט, אין סיבה להתרחק מן הרגע וגם לא להיאחז בו
הרעיון שאין סוף לדברים מערער
אני מגלה שאני כל הזמן מחכה לו
לסוף, לקצה, זה שמארגן את כל ההווה למשהו שאני יכולה לתפוש
למשהו שאני יכולה להיפרד ממנו
האם אני יכולה לקבל את היעדר הסוף
את זה שזה לא נגמר, לא יגמר
הלאה מן הנחמה והאימה של הסוף
הסוף הזה שאנחנו מנסים להגיע אליו, לגעת בו כדי לחוות השלמה, גם אם היא כואבת
גם אם היא משחררת
אי אפשר להגיע אליו
הזמן שהיה לעוגן הורם, והספינה נעה בלי כוכבים להתנווט באמצעותם
משום שאין סוף לתנועה שהיא מבטאת, עכשיו שהזמן אינו קבוע
אני רוצה לחזור אחורה
לקחת איזה זיכרון אהוב
לשים משהו בתיק לפני שאני ממשיכה
אבל אני עוצרת את עצמי
בכל פעם שאני חוזרת אחורה אני הולכת לאיבוד
אני רוצה לדעת לאן, מתי אגיע, למה אני הולכת
זה מציף משהו, מערבולת בכוס תה
אני עוצרת את עצמי
המערבולת מטשטשת לרגע את האימה מהעדר התכלית אבל לא משחררת ממנה
פוגשת את הערפל שעולה, כשנעלם קו הסוף
ומוותרת על משהו שלא ידעתי שאני נאחזת בו ועיצב את חיי
4 למאי, 2024