20 לספטמבר, 2021.
מאחורי כל טאבו גלוי שמזעזע את ספי הנפש והנשמה מסתתר טאבו שאיננו מעיזים לגעת בו.
אונס, אונס קבוצתי – הינה איכות קשה ומכאיבה שאנו רגילים לפגוש בהקשר המיני. החיבור הגופני רגשי שקיים במפגש מיני אינו מאפשר לנו להשקיט את הלב כשגבול נחצה שם, אם בחוסר רגישות ואם באלימות. באותו זמן אונס וגבולות שנחצים בחוסר רגישות ועד אלימות בתחומי חיים אחרים הפכו לסטטוס קוו שאנחנו חיים עמו כטבע החיים עצמם.
אונס הינו מצב שבו חברה או אדם מפעילים כוח ופולשים וכופים, את עצמם רעיונית/ דתית/ רגשית/ פיזית על אדם/ארגון/חברה עם פחות כוח. במצב של אונס אין כבוד לשדה האנושי של האחר והפיכת כוח לחוק פרושה אונס חוקי. דמוקרטיה המבוססת על עקרון “הרוב קובע” הינה תעתוע מסוכן המייצר לגיטימציה להדרה, לאלימות ואונס חוקי.
בעודנו ממוגנטים לזעזוע העמוק נוכח אונס מיני, חי לו בשקט האונס החוקי, מצבי הוויה קבועים של אלפי שנים בהם ארגונים ואנשים בעלי כוח פולשים לתוכנו באלימות.
ישנם בני אדם שאינם מודעים כלל לאונס שמופעל עליהם, וישנם אלו שעוברים אונס בהסכמה, אלו אנשים שמחליקים קצת ומוותרים על עצמם כאשר מופעל עליהם אונס כי הם פוחדים שאם לא יסכימו לקצת אונס הם ישארו בלי חברים, בלי משפחה, בלי פרנסה… והם קוראים לזה פשרה והפשרה מייצרת יציבות וכך נשמר הסטטוס קוו הבורגני שהפך למקדש. ובשם מקדש הפשרה והיציבות ממשיך הכוח כאיכות לנהל את קיומנו. לעומת למשל אהבה, סבלנות, אמון…
אונס מתרחש בכל פעם שאדם אינו מכבד את גבולות האמונה, הנפש או הנשמה של אדם אחר, אם משום שהוא חזק ויכול, ואם משום שהוא פוחד ומרגיש מעורער נוכח אדם שונה שאינו מהדהד לו את אמונותיו ובאמצעות האונס הוא חווה קתרזיס רגעי שמשכיח ממנו את חרדתו הקבועה מפני חוסר שליטה. כך אונס הופך למוצדק ומקבל לגיטימציה.
את האונס הזה מזינה האמונה שאם כל אחד יהיה נאמן לעצמו ויעשה מה שמדויק לו יהיה כאוס וסכנה לפרט. זוהי אמונה שאינה לוקחת בחשבון את הפוטנציאל לאהבה הטמון במין האנושי.
האהבה מגלה שאדם שחי בתוך גבולות גופו, נפשו ונשמתו חווה תחושת ביטחון, וככזה הוא אינו מסוכן, הוא אהוב ואוהב. הגבולות הבלתי מתפשרים על ייחודיותו אינם מצע לבדידות ואנרכיה, הם מצע לחברות והחלפת אנרגיה ממקום של בחירה.
אהבה אינה דבר מופשט היא אינטיליגנציה שאפשר ללמוד ומגלמת שערים לכל הדרכים חסרות המוצא שהאנושות מוצאת עצמה נתקלת בהן היום.
אונס בהסכמה – ניגודיות שאיכשהו אנחנו חיים איתה כמו צל ובלי התרגשות יתרה כבר אלפי שנים והיום כבר אי אפשר לומר לא ראיתי טוב, לא פירשתי נכון, ולא חייבים עוד להסכים.