תפריט
הקירות נעלמים ואיתם גם גבולות החדר, גבולות העולם
מה שתחם חלק מן האינסוף לא מצליח להגדיר עוד מבנה
אני רוצה להישען על הקיר, על הגבול, על ההגדרה אבל היא איננה שם
הרצפה מרגישה אקראית, לא כמו תחתית או בסיס, יותר כמו אשליה שאני עדיין מאלצת להישאר במקומה
התקרה איננה ואין שמים שמחליפים אותה
כל התמונות, הדימויים, נראים כמו צעצועים פזורים שאפשר להכניס לסל אחרי ששיחקנו איתם משחק ארוך, אמיתי, מלא תחושות והתגלות
כשנדמה שאפשר להכניס את היד לתוך סלע, או לראות את הקווקווים במה שנראה כמו נוף ולהבין שזו רק הקרנה
כשהכול באוויר ואין במה להיאחז
אני מבינה כמה המקומות שהרתיעו אותי, כמו גוף, ואישיות, וזהות, היו בית מאיר פנים, עוגן לשפיות, למוכלות/ כמה משמעות עוזרת לקבל את מה שבלעדיה עשוי להחוות כסיוט מתמשך ואקראי של התנסויות
ככל שאני בונה את הגבולות הפנימיים שלי, ערכית, תדרית, כך הגבולות שסיפקה האדמה, הגבולות שסיפק הזמן, הגבולות שסיפקה המציאות הולכים ונעלמים ואין על מה להישען מבחוץ והיציבות של ההגדרות הפנימיות נבחנת
עין אחת משקפת את עולמי, עין שנייה מתבוננת בו, ובי בתוכו
איך אפשר לתפוש את עצמנו ללא עולם שמשתקף מתוכנו, האם אפשר להכיר את עצמנו ללא השתקפות
עולם המראות שיכול להיות סיוט, נדמה כמשחק ילדים במציאות שבו הוא הולך ומתפוגג
ובלעדיו
למצוא את שורש ההנעה הפנימית שאינה תגובה, ללא תמיכה של שיקוף, ללא עזר כנגדנו
לנוע על גבי הרגעים
בלי לראות, בלי לשמוע, בלי לטעום
כמו כוכב נופל בשמי לילה, חולף על פני אינספור כוכבים
אינו משתקף, אינו מתעכב לבחון את בבואתו
לנוע מכוח האמון שהתנועה יודעת לאן
ולשתף איתה פעולה
בלי לדעת מי אנחנו והיכן אנו נמצאים
ובו בזמן לאפשר את כל מה שנועדנו לפעם בדרכנו
9 לאוגוסט, 2024
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
© כל הזכויות שמורות לבית הספר ללימודים אזוטריים
לקריאת תקנון האתר | הצהרת נגישות
הצטרפו לערוצים נוספים שלנו בדוא”ל וקבלו עדכונים
על המפגשים הקרובים ותכנים נוספים
חיפוש בכל תכני האתר – קורסים, שיעורים פתוחים, פוסטים, עמודים
