כסף – בין אימה לפליאה
11 למאי, 2023.
כשעזבתי את האוניברסיטה לפני כארבע עשרה שנים, חשבתי שבגלל שאני פונה לעסוק על פי קריאת הלב וההדרכה הפנימית הולכים להיות לי חיים יותר טובים, ובתפישה שלי אז, המשמעות של חיים יותר טובים הייתה להרוויח יותר כסף ולגור בבית נעים במקום שאני אוהבת, להתבסס ולטפח את המרחב שלי, ולהתבסס בזוגיות טובה ותומכת ואולי להרחיב את המשפחה
לא עלה על דעתי שעם הפרידה מהאוניברסיטה אני איפרד מהמבנה הזה ביטחון כלכלי, ביטחון תעסוקתי, ביטחון משפחתי, לא עלה על דעתי שאהיה לבד, במובנים של לבד אנושי, לא עלה על דעתי שהמעבר הוא לא לצקת את האור המדויק יותר שלי לכלי חדש לכאורה, אלא התחלה של פירוק הכלי וכל מה ששמר על הלכידות שלו
לא עלה על דעתי שהמעבר הוא ויתור או שחרור או פרידה מיציבות, לתנועה, והתחדשות מתמדת
הבנתי אז שיש איזה דיאלוג בין הנפש ששואפת ליציבות והנשמה ששואפת להתפתחות, והבנתי בשפה שבה אז דיברתי בה, אל עצמי, שאני צריכה לתת לנשמה להוביל ולא עלה דעתי כמה זה הולך להיות מאתגר
לא הבנתי בכלל את ההשלכות של מעבר ממצב של שכירה לעצמאית
ואני חושבת שאם הייתי מבינה לא הייתי מוצאת את האומץ לעשות את הצעד
הביטחון שלי בקול הפנימי היה כל כך גדול שקפצתי למים העמוקים והרבה ימים וחודשים בתוך השנה הייתי בטוחה שאני הולכת לטבוע
אבל לא טבעתי, למדתי לשחות, עם הזרם, נגד הזרם, ליד מערבולות, בתוך מערבולות
הפירוק הכי לא צפוי עבורי היה בתחום הכסף
ניתוק הקשר בין עבודה לפרנסה
ניתוק ההדהוד בין המרחב בו אני נותנת משהו למרחב ממנו אני מקבלת
המעבר מתדר של כסף לאמצעים לתודעת שפע ומשאבים
שחרור השליטה וההתניה ומעבר לאמון והתמסרות
בקטגוריה הכי קשוחה של כסף, מה שחשבתי שהוא הבסיס לתחושת well being
ניתוק הקשר בין לעשות או לא לעשות משהו בגלל כסף
ניתוק הקשר בין כסף לעשייה, נתינה, תנועה, עבודה
המסר הקבוע היה “את תעשי את מה שמדויק, זה לא התפקיד שלך לדאוג איך זה יסתדר”
אני הייתי על ה”מה” והבריאה הייתה על האיפשור
זה לא היה קל, כל פעם הסתכלתי בין אם באימה ובין אם בפליאה “איך זה הולך להסתדר”
ובין אימה לפליאה החיים המשיכו, והמודעות המשיכה והובילה אותי ללמוד של תדרים שלא היו מתאפשרים לי ללא הסרת ההתניות האלו, שפות ומבנים אנרגטיים של תנועה שלא הייתי יכולה להגיע אליהם בלי לשחרר את התפישה של כסף כעילה, מחסום, או גבול
ובין אם הייתי בחרדה ובין אם הייתי בהכרת תודה
לרגע, אפילו לא אחד, מעולם בחיי, לא הייתי בחוב, ומעולם לא חסר לי מה שהייתי זקוקה לו
מקום טוב ומתאים לגור בו, בגדים, הזנה איכותית, רפואה איכותית, חינוך איכותי לילדה שהולדתי
הפחד ממחר היה אכזרי, אבל ההווה תמיד תמיד נדיב