כוונה וקלות

20 לפברואר, 2023.

הפעם הראשונה שבה עבדתי באופן מודע עם כוונה הייתה בשנת 2011 והכוונה הראשונה שהנחתי באופן מודע היתה קלות
בספרה של אליזבת הייך “התקדשות” מתואר הרגע שבו שוקלים את הלב של הנשמה ואם הוא כבד מנוצה חוזרת הנשמה לגוף, ואם הוא קל מנוצה היא ממשיכה הלאה
רציתי שהלב שלי יהיה קל מנוצה
התחלתי בכל מקום לחפש נוצות, התבוננתי בציפורים וקסמה לי הצופית
אמרתי לעצמי אני רוצה להיות קלה כמו צופית, שקמה בבוקר בלי רכוש ובלי לשאת על עצמה אפילו גרם עודף, ולכן יכולה לעופף בקלילות לכל הכיוונים וכמה זה יפה ונקי לא לאגור לאחר כך, ולעופף

הנחתי את הכוונה להיות קלה כי הרגשתי שאני כבדה, שהתנועה שלי במרחב מסורבלת, ולכל מקום אני לוקחת איתי יותר מידי משקל של דברים, של תכנים, זיכרונות, ועכבות,
שכשאני אורזת לנסיעה אני לוקחת יותר, רק למקרה ש… תמיד פוחדת שיהיה קר או יתלכלך
רציתי להיות קלה, לא לשאת שום דבר מעבר לעצמי
זו היתה הסיבה שעזבתי את האוניברסיטה, הרגשתי שכל משפט שאני מנסחת חייב לשאת משקל של מחקר לדורות ומה שרציתי באמת היה לדבר מהרגע, מהלב,
הנחתי את הכוונה וגיליתי כמה אני כבדה… גיליתי את הכובד שלי בדברים שאפילו לא ידעתי שהם כבדים לי. רציתי להוריד משקל מהלב ופתאום ראיתי למשל, שכשמישהו פונה אלי לקבל טיפול בזמן לא נוח לי זה מאוד מכביד עליי ומכניס אותי ללחץ (הייתי אז אמא לילדה צעירה וזה דרש המון לוגיסטיקה)

כדי שכוונה תפרוץ דרך צריך שהיא תהפוך למצפן, לאבן בוחן שמולה מקבלים החלטות ואם אני רוצה לב קל, לא משנה כמה אני חוששת לשים גבולות, אני זו שצריכה לקבוע את זמני הטיפולים אפילו על חשבון אובדן מטופלים ואפילו אם אני במצב של הישרדות כלכלית וזה מפחיד אבל זה פורץ דרך וכך עשיתי

כשיישבתי לאכול הייתי צריכה לבחור את המזון שלא יכביד עליי ולוותר גם על דברים טעמים שידעתי שאחר כך יצרו לי עומס ותחושה לא טובה
כשנסעתי היה עליי לארוז פחות, בתיק שממש קל לי לשאת ולא מאמץ אותי
כשעברתי דירה היה עלי להתקלף מחלק גדול מהציוד בית שלי כי זה הרגיש כבד מידי להעביר את הכל
כשהיו ממני דרישות משפחתיות היה עלי לבחון ולדייק מה מכביד עלי ולא תמיד להסכים

באמצעות כוונה למדתי גבולות, למדתי מחויבות, למדתי להתעלות מעל הרגלים, היה לי כלי לבחון ולקבל באמצעותו החלטות, גיליתי אז כמה זה פורץ דרך להניח כוונה, להתמיד בה וכמה זה תובעני ולמעשה מקרין על כל סוגיות החיים ולכן כל כך יעיל וטרנספורמטיבי ומאז, כל כמה חודשים אני מניחה כוונה, לא מחליפה אותה מהר, ולפעמים שמה כוונה שמלווה אותי גם שנים, כדי לוודא שאני באמת מתעלה.

א

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר