ידע פתוח, ידע סגור

5 למאי, 2023.

ידע פתוח – ידע סגור – ידע שקט

בסמינר שהעברתי לפני שבוע על מהות התקופה הזו התבוננו בשינויים שמתחילים רחוק רחוק מחוץ לגלאקסיה ועד הרטט שהם מעבירים לפלנטת ארץ, יושביה וגאיה, מהצד השני הסתכלנו על שינויים שקורים בבטן הפלנטה, בלב הפעימה של גאיה, וההתכוונות שלה לעידון ושחרור פרדיגמת הטורף והנטרף, וכיצד בני אדם רבים שחיים על פני הפלנטה תומכים במימוש ותמיכה בכוונה זו, ובתוך כל זה חיפשנו את עצמנו, כל אחת את עצמה ודיוק המקום שלה בתהליכים הרחבים האלו

בשלב מסוים שאלה אותי משתתפת “אבל איך את יודעת את כל זה”
ישנם הרבה מאוד סוגים של ידע
לפני מספר שבועות עליתי לשידור ודיברתי על ידע שקט
והיום אני רוצה לגעת במהות של ידע פתוח
מהרגע שאנחנו נולדים תהליך הקליטה שלנו בעולם עובר דרך ידע סגור, מה זאת אומרת…
כשאנחנו שואלים ילד מה זה? או מי זה? יש רק תשובה אחת שאנחנו מצפים לשמוע, וכשאנחנו לא מקבלים אותה אנחנו מתקנים אותו
כמעט כל השאלות שלנו הן שאלות סגורות, בין אם יש להן תשובה אחת ובין אם יש בהן אפשרויות בחירה, כמו איזו גלידה אתה רוצה, השאלות מגדירות תחום והן מגדירות שדה לתשובה
המצב נהיה הרבה יותר קיצוני כאשר הוא מגיע לבית הספר כאשר שם השאלה אינה שאלה, היא בחינה
כל שאלה שהמורה ישאל ילד על חומר נלמד גם אם לא מדובר בבחינה פורמאלית היא למעשה שאלה מדומה, מאחר והמורה יודע את התשובה
כל מצב השאלה בבית הספר מאבד את האותנטיות של מהות השאלה
שאלות גדולות הופכות לערוץ של ידע סגור עד שהן מאבדות את הערך שלהן והרעיון שאפשר להגיע לידע מסוג אחר שאינו בחינה כמו מודר אל מחוץ לאפשרות התפישה
הגישה הזו אל שאלה, שהיא למעשה בחינה, שהיא למעשה תוקף לידע שכבר נסגר, מלמדת את מנגנון החשיבה שידע מסוג אחר הוא לא ידע, הוא אולי מחשבה חסרת בסיס, דמיון, הגיג

סוג זה של שאלות למעשה לא רק סוגר על סוגי ידע, הוא סוגר גם את ההגדרה של ידע כמשהו שכבר קיים ואושר ואז כל מה שאינו ידע סגור מודר מאפשרותו להיות ידע. כדי להכניס פרט מסויים למאגר הידע הוא צריך לעבור אינספור בחינות והסכמה חיצונית

זה לא משהו מדובר ואף אחד לא אשם בזה, זה פשוט מנגנון שהתקבע וסוגר על הלגיטימציה של כל סוג אחר של ידע ומגדיר אותו כלא ידע

הידע הפתוח הוא מצב בו אדם נכנס למרחב הפנימי, של השקט/ הדמיון/ החלום, ונפתח לגלות את העולם ממקום אחר לפעמים עם או בלי שאלה, אבל ללא הנחה מוקדמת, עד כמה שאפשר

זה מתחיל באפשרות של אדם להיכנס לחקירה ממקום פתוח ולא כפייה שלו אל תוך תבנית, זה ממשיך ביכולת שלו לקבל ידע שאינו “מסתדר” עם מה שהוא יודע או עם מה שהוא חשב שהוא אמור לגלות, זה ממשיך בזה שמה שהוא מקבל אינו נותן את התמונה השלמה ואף על פי שכך הוא אינו מבטל את הערך שלו. אי ביטול הידע הפתוח הוא אולי האתגר הגדול ביותר מאחר ואף אחד מחוץ לאותו אדם חוקר לא יכול לתת לו תוקף

אחת הסיבות שבשלן עזבתי את האקדמיה היה התשוקה למעבר לידע שקט וידע פתוח

אני מוכנה להיכנס ולחקור ואני מוכנה להאמין, ללב, לחלימה, לדמיון, לתחושה וכשאני מסכימה להתחיל להאמין לידע הפתוח הוא מתחיל להתגלות עוד ועוד כנביעה אינסופית.

כשאני נכנסת לחקירה של ידע פתוח, מה שמאוד דומה ליכולת לדמיין אבל ממודעות גבוה ומצב אנרגטי קצת אחר, אני הרבה פעמים אקבל חתיכה קטנה של משהו שלא מסתדר לי, לא עם ההתכוונות ולא עם התמונה שאני מחזיקה, הרבה פעמים אומר בראש “מה זה השטויות האלו, זה לא מה ששאלתי” (הרגלים…) אבל אני לא אבטל את מה שתפשתי, אני אתבונן בו עוד ועוד, אני אהרהר בו, אני אחקור אותו ואז מה שקורה במקום שזה יתפוגג כגחמה או דמיון, ככל שההכרה שלי ביותר קבלה מתחילים להגיע עוד חלקים של הפאזל,

כמו כשמחפשים משהו בגוגל אפשר להתחיל מחיפוש ראשיתי, ואז לעבור מאתר לאתר לאתר ולבנות תמונה של מושא המחקר, ומחיפוש לחיפוש עולות עוד אפשרויות ומקליקים ומגיעים למחוזות לא צפויים

כך גם בידע פתוח ככל שאעמיק במה שאני מקבלת הוא יגלה עוד ועוד פנים ועושר עד שבסוף יש לי תמונה, יש לי הבנה, יש לי עולם, יש לי שדה חדש שאני יכולה באמצעותו לתפוש תהליכים, או אמת, או מהויות, ולפעמים זה לוקח חודשים אבל אז פתאום שמסתכלים אחורה רואים איך פיסה הצטרפה לפיסה ושביל חיים חדש נוצר

אחר כך מגיע השלב המאתגר במסלול החיים שלי, (לא כולם חייבים) וזה לחלוק אותו, לשתף, לשים את עצמי חשופה בעולם של ידע סגור עם ידע פתוח שאין לי שום דרך להוכיח אותו אלא מתוך הוודאות הפנימית שלי, זהו המקום של עוצמה

זה לא ממקום של צורך באישור או הסכמה (את אלו השארתי מאחור כשעזבתי את האקדמיה) זה יותר ממקום של רצון לחלוק אוצר יקר, אולי היקר ביותר שיש לי כי זה לא מרגיש סביר לשמור אותו לעצמי

הידע הפתוח למעשה מאפשר לנו הקשרים חדשים לתפישת המציאות או לתפישת הקיום

כל אדם יכול להיות מקור לידע פתוח ואחד האתגרים הגדולים ביותר הוא לעודד אנשים לגעת במקום הזה בתוכם משום שכרגע המבנה החברתי שהתגבש אינו מקדם סוג זה של ידע

זו אחת הסיבות לכך שהעולם נהיה מאוד מאוד צפוף וקטן.

לתגובה

נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד

התחברות מהירה
באמצעות לינק חד פעמי

שלחו לי לאימייל

שפה בשבילי היא כלי לזרימת אנרגיה. היא ערוץ או מתווה, או אפליקציה שהמבנה שלה מייצר תנועה, מזין או מזרים תדר מסוים בתוכי ובעולם.
 
בשבילי שפה אינה סיפור, אלא ערוץ להבנה של תדרים שונים וכלי לנגישות. כמו שישנם עזרי נגישות לאנשים חרשים או אנשים עוורים, כך השפה היא כלי נגישות לאדם לשהגיע לעולם ואינו יודע מיהו ולאן הגיע.
 
השפה אינה מגלה לאדם מיהו, והיא גם אינה מגלה מהו העולם, אבל היא מציעה אפשרויות לגבי מה אפשר לעשות בעולם כאדם.
 
בעידן הקודם השאלה-תמיהה הייתה, מי אני, מאין באתי, לאן אני הולך, מתוך הנחה אולי שייש אני, שייש מקום ממנו הגעתי ומקום אליו אנחנו מגיעים. כל המבנה של התהיה הוא לינארי, מניח מקור, יעד, וקיום של הוויה תופשת. כמה אלפי שנים אחרי שהתהיות האלו הורהרו עד דק, לא נראה שהתקדמנו עם תשובה, אבל קיבלנו לא מעט ספקולציות או נקודות מבט
 
השאלה שאותי מעניינת היא לא מי אני, או מאין הגעתי ולאן אני הולכת, אלא מה אני יכולה לעשות, להרגיש, לחוות, לחולל
 
דבר ממה שאעשה, ארגיש, אחשוב, אחווה או אחולל אינו מגדיר אותי או את העולם, וכל דבר שאעשה או אחווה או אחולל ישפיע על יכולת התפישה שלי אפשרויות חדשות של קיום
 
כל מילה מבחינתי היא עולם, שפה, מערכת שמאפשרת לי חוויה, שינוי, התפתחות
 
על פי תפישתי כל מילה היא ביטוי לתדר שהוא מובחן באיכות שלו מתדרים אחרים ויש לו מכנים משותפים
 
למשל המילה עקרב, באה לציין יצור מסויים שמתקיים בממד הזאולוגי, אבל כשאני מרשה לעצמי להתקרב למילה, לאיכות, לעקרב, אני מזהה תבנית אנרגטית מסויימת שתומכת באחד מממדי הקיום שלי. העקרב למשל הוא תדר, או אפליקציה שכשאני עובדת איתה אני מזהה את המקום שלו בגוף שלי (כי כל דבר שאני תופשת מתקיים גם בתוכי) וכשאני מפעילה אותו בתוך הגוף שלי יש לי גישה למה שיכול להיות מכונה כגביע הקדוש או מעיין הנעורים, או מיים טהורים מחדשי תודעת חיים. ההכרות עם השפה של העקרב, האפליקציה המבנה, הזרימה שלו מפגיש אותי עם עצמה של התחדשות כוח חיים ואני יכולה להפעיל אותה כמתג
 
המילה אלוהים למעשה מקיימת עולם שלם של הנחות, למשל, איכות שאינה נתפשת באופן ישיר בחומר אבל מארגנת את הקיום באופן שאינו מזדהה באופן מוחלט עם החומרי (במידה ונאמין שאיכות כזו קיימת) ובמידה ולא נאמין שאיכות כזו קיימת היא עדיין מקיימת את המבנה החומרי באופן אחר כלא קיימת
 
כל מילה שאנו תופשים היא קואורדינטה במפה העצומה של הגלקסיה שהיא אנחנו. להיכנס לתוך המילה, ולצלול אל תוך העולם שהיא מאפשרת זה לגעת בעצמנו בעוד אופן
 
מלאך, נשמה, אלוהים, עקרב, הר, כוכבים, אש, מים, אדמה, לוחם, חולם, סליחה תודה, כל איכות כזו אם שייש לה ביטוי פיזי ואם לא, היא איכות מקור שיש לה תבנית אור מטאפיזית, מקום בגוף, רשת אנרגטית שאפשר להפעיל בתוכנו ממש כמו שמפעילים אפליקציה בטלפון
 
הגוף האנושי הוא כמו גלקסיה עצומה, אפשר להגיד “כוכבים”, “תאים”, ואפשר לומר: גמל שלמה, חגב, נמלה, צרצר,…. הם אולי דומים אבל גם שונים מאוד אחד מהשני וכל אחד מעניק הבנה מיוחדת של אפשרויות השימוש בהכרה, הרחבת התודעה ותפעול מושכל יותר של הגוף, שמאפשר עוד התגלות
 
אני חוקרת לא מעט איכויות/ מילים/ אפליקציות לאורך השנים בעבודה אנרגטית מוקפדת ואינטנסיבית על עצמי. אני עכבר הנסיונות של עצמי, אני המעבדה, החוקר, התצפיתן, ואני כל הזמן משתנה, מתגלה, מתאפשרת
 
השנה אני הולכת לנסות ללמד חלק מהתהליכים הללו במסלול השנתי. כשכתבתי שהמסלול השנתי יעסוק בשפות קיבלתי כל מיני תגובות שלימדו אותי שאני צריכה אולי להסביר עוד קצת במה עוסקת שנת הלימודים.
לא נעסוק באותיות. נעסוק במודלים אנרגטיים שמחברים גוף ותודעה לשימוש מושכל יותר בגוף שלנו.
 
אין תכלית ללימודים במובן הישיר, כי אין באמת לאן ללכת, אבל היכולת לתפעול מושכל מביאה איתה הרבה חדווה, חירות ובריאות, גם אם היא יכולה להיות מאוד מאוד מאתגרת. זה לחיות כל הזמן בתפר שבין החלום למציאות, האפשרות וההגשמה, בנביעה האינסופית שההכרה שלנו יכולה לתפוש ולחוות ולהתפתח מתוכה
 
חלק מהשפות שנלמד: שפת הנשמה, שפת הנפש, שפת האלוהות, שפת האהבה, שפת המלאכים, שפת הגאולה, שפת הטבע, שפת הזמן, תדרים של איכויות הוויה מהטבע ומהגלקסיה, ועוד….
 
זה לא מי אני, זה מה אני יכולה להיות, לרגע, לפני שהוא מתחלף ברגע אחר… ואני מתגלה שוב, באופן אחר

התחברות לאתר